צניחה חופשית | |||
| אתרים המפנים לערך זה: אבניו הוסטל Avenue Hostel, טוטם הוסטל Totem Hostel, לה קאסונה La Casona, צניחה חופשית Skydiving - Paracaidisimo, צניחה חופשית - דרופזון DropZone, קורדובה בקפאקרס Cordoba Backpackers | |||
נופל נפילה חופשית למשך זמן קצוב ואז פותח את המצנח ונוחת על הקרקע. הצנחנים עולים במטוס לגובה של כ 12000 רגל(במועדוני צניחה מובחרים עולים לגובה של 14,500 רגל) (כ-4000 מטר). בגובה זה הם קופצים ונופלים בנפילה חופשית עד הגיעם לגובה של 3500 רגל (אותו אפשר לדעת בעזרת מד גובה המוצמד ליד), בגובה זה פותחים את המצנח כדי להאט את מהירות הנפילה ולנחות בבטחה על הקרקע. מרגע שהמצנח נפרש, הצנחן יכול לשלוט בו בעזרת שני הגאים. משיכה במיתר ההיגוי הימני או השמאלי תסובב את המצנח ימינה ושמאלה בהתאמה. בצורה זו, יכול הצנחן לכוון את עצמו לנחיתה במקום מסוים ובטוח. על מנת לקבל רישיון צניחה, חייב הצנחן המתלמד לפחות 25 צניחות להראות בין היתר יכולת לנחות בנקודה מסוימת ברדיוס קטן. על מנת לנחות, על הצנחן למשוך בשני הבלמים יחד ואז המצנח שנטייתו הטבעית כלפי מטה, מתאזן ומגיע לטיסה אופקית במקביל לקרקע. למרות השם בעברית "מצנח", הציוד המשמש ל"צניחה חופשית ספורטיבית" מורכב ממצנח אשר מבנהו ככנף. צורה זו מאפשרת למצנח להתנהג כ"דאון" - צבירת מהירות יכולה לאפשר עילוי, עילוי ניתן להמיר למרחק, מרחק ניתן להמיר לצבירת מהירות וחוזר חלילה. קיימות שתי גישות לנחיתה - המסורתית, האטה הדרגתית ו"הזדקרות" שבסופה נוגעות רגלי הצנחן ברכות בקרקע. המתקדמת, ידועה בשם swoop, צבירת מהירות משמעותית בקרבה לקרקע (800-300 רגל) על ידי איבוד גובה מהיר והגברת זרימת האוויר על פני הכנף, וברגע הנכון, המרת מהירות האוויר הגבוהה לעילוי וטיסה אופקית מהירה סנטימטרים ספורים מעל פני הקרקע. זוהי טכניקה מסוכנת אשר דורשת אימונים רבים ועקב מורכבותה (דהירה במהירות של כ 90-100 קמ"ש אנכית אל הקרקע ומעבר לטיסה אופקית כ-50 רגל מעל הקרקע) גובה מחיר כבד בחיי אדם ונחשבת היום לסיבת המוות המובילה בספורט. בניגוד לרחיפה, מצנח צניחה חופשית בנוי כך שהוא טס במיטבו בעודו מאבד גובה והדרך היחידה לגרום לו לטפס הינה על ידי הזדקרות (בניגוד לדאיה בה טסים בתוך טרמיקה העולה מעלה). על מנת לפתוח את המצנח הראשי יש למשוך את ה-pilot chute אשר נמצא בתחתית הרתמה המחוזקת לגב ומחזיקה את המצנח המקופל. ניתוק המצנח הרגיל ופתיחת המצנח הרזרבי נעשים בעזרת ידיות אשר נמצאות בקדמת החזה. בטיחות למרות שצניחה חופשית נתפסת כפעילות מסוכנת, מקרים חמורים של פציעות ומוות הם נדירים. בכל המצנחים בעולם המערבי קיים מצנח רזרבי אשר קופל על יד מומחה אשר אושר על ידי הפדרציה לצניחה חופשית. כמו כן, המצנחים מצוידים בחיישן גובה, אשר פותח את המצנח הרזרבי במקרה ולא נפתח המצנח הרגיל כשמגיעים לגובה מסוים 900 רגל. בניגוד למה שנדמה, רוב התאונות דווקא נגרמות לצנחנים מנוסים ובעת הנחיתה. אותם צנחנים מבצעים נחיתות בעזרת מצנחים קטנים מאוד, וצריכים להגיע לדיוק רב במהירות גבוהה ברגע הנחיתה. תיאור הקורס קיימות מספר טכניקות ללימוד צניחה. סגנון הלימוד המקובל בעולם בשנים האחרונות מכונה AFF. הקורס כולל צניחה ראשונה בתצורת טנדם (צניחה עם מדריך צמוד אשר מתפעל את פתיחת המצנח, הניהוג בו ואת הנחיתה). מיד לאחר מכן עובר החניך לסדרת צניחות המתקיימות בליווי מדריך או שניים (בהתאם להתקדמות) במהלך הנפילה החופשית, מגובה של 12000 רגל. המדריך/ים מוודאים את ביצוע התירגולים, מצב הגוף ופתיחת המצנח. טכניקה אחרת היא AID. בשיטה זו קופץ הצנחן לבדו כבר בפעם הראשונה, אך מגובה נמוך. המצנחון אשר פותח את המצנח הראשי (pilotchute) כבר פתוח בעת הקפיצה, והתלמיד צריך רק למשוך ידית דמה על מנת להוכיח יכולת. בשלב הבא התלמיד כבר קופץ מגובה רב יותר וצריך לפתוח את המצנח בכוחות עצמו ישר ביציאתו מהמטוס. ההתקדמות בשיטה זו באה לידי ביטוי בעליה בגובה הצניחה בכל שלב, כלומר זמן נפילה ארוך יותר. בשלב האחרון עולים ל-12000 רגל, ומתרגלים תרגילים שונים באוויר בעת 60 השניות של הנפילה החופשית. קבלת רישיון אמריקאי קיימות מספר דרגות של רישיון מטעם האיגוד האמריקאי לצניחה חופשית. על מנת לקבל רישיון מהאיגוד יש לעבור מספר מבחנים תאורטיים ומעשיים. בין היתר במבחנים המעשיים יש להדגים נחיתה ברדיוס מסוים מנקודת הנחיתה המוסכמת. יש להראות יכולת לשליטה באוויר, כמו תעופה קדימה, אחורה, האטת קצב הנפילה, הגברתו, היפוך, סיבוב, ועוד. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/צניחה חופשית. |  | ||