קנדומבלה | דרום אמריקה

קנדומבלה

מרכז קנדומבלה (Clodomir Oshagyian)

הקנדומבלה הוא פולחן אפרו-ברזילאי הנפוץ בבאהיה שבצפון-ברזיל.

השורשים האפריקאיים של הקנדומבלה
העבדים האפריקניים הגיעו לחופי ברזיל כבר ב-1530, תחילה כתוספת ובהמשך כתחליף לכוח העבודה המקומי ההולך ופוחת. לא ידוע מתי הגיעו האפריקנים הראשונים לבאהיה, אך קיימת וודאות לנוכחותם בחבל ב-1550.

ברזיל קלטה במשך ארבע מאות שנות סחר עבדים מעל לארבעה מיליון אפריקנים. במקרים רבים האוכלוסייה השחורה הייתה האוכלוסייה השלטת מבחינה מספרית: לדוגמה, ב-1807 בסלבדור, נרשמו 28% לבנים, 20% מולאטים (ילידי תערובת) ו-52% שחורים.

עם העבדים הגיעו לחופי העולם החדש גם דתות, אמונות, דרך חיים וראיית עולם שחלקם נשתמרו עד היום. הקנדומבלה הוא תוצאה של מפגש ארוך בין דתות מקומיות אפריקניות, הדת הקתולית ואמונות אינדיאניות מקומיות. המסורת של יורובה/נאגו היא החזקה והנפוצה ביותר מבין המסורות של הקנדומבלה בבאהיה. מקורה מאנשי היורובה שהגיעו מאזור דרום מערב ניגריה ובנין של היום.

הסיבה לכך שלמרות המגוון הרב של מסורות דתיות שהובאו לבאהיה, דווקא לקוסמולוגית היורובה, העולם הרוחני המובל על ידי ה-אורישה (orixás- אלים אפריקאיים, להלן "האלים"), השפעה כה רבה על הדת האפרו-ברזילאית לא ברורה לגמרי. נראה, עם זאת, כי לפחות בחלקן הסיבות נעוצות בתזוזה הגאוגרפית של סחר העבדים.

הגל האחרון של עבדים אפריקנים מסוף המאה ה-18 ועד למשלוח האחרון ב-1851 היה בעיקר ממפרץ בנין: אזור של יורובה-דאהומי, כלומר הדומיננטיות הדתית שלהם נובעת בחלקה מיתרון כמותי.

שבט היורובה גם סיפק קוסמולוגיה עשירה ומורכבת, מבנה חברתי מוגדר ואנימיזם "נייד": פחות קשור לחפץ ומקום מאשר שאר האמונות האפריקניות.

הקבוצות האתניות השונות של באהיה הקימו מחדש את האמונות והמנהגים המקומיים שלהם בתוך מסגרת שהובאה על ידי היורובה, על כן יש סוגים רבים של קנדומבלה:Candomblé de Angola, Candomblé de Jeje, Candomblé de Congo ועוד. אם כי, עם השנים, התמזגות ונשואי תערובת מחקו את הגבולות בין הקבוצות האתניות השונות.

למסורת האפריקנית היה תפקיד חשוב באיחוד חברת העבדים. המסורות החברתיות נשתמרו טוב יותר בערים מאשר באזורי הכפר. בחלקים האורבניים, לשחורים מאותם האזורים באפריקה, הייתה לפחות האפשרות להיפגש וליצור קבוצות.

במטעים, בהם ניסו האדונים למנוע היווצרות קבוצות הומוגניות, היווצרות קשרים כאלו הייתה קשה הרבה יותר. מכאן ניתן להבין איך צמח והתפתח הקנדומבלה דווקא בסלבדור בירת באהיה ולא באזור הכפרי.

במשך מאתיים השנים הראשונות התקיים הפולחן האפריקאי בברזיל באופן חשאי. ב-1830, שמונה שנים לאחר עצמאות האומה מפורטוגל ו-58 שנים לפני ביטולה הסופי של העבדות נערכה הפגישה הראשונה של הספיריטיסטים השחורים בפרוורי סלבדור. המרכז (terreiro) לקח את שמו מהמקום, אנג'ניו וליו (engenho velho), "טחנת רוח ישנה", והפולחן עצמו, איש אינו יודע מדוע, נקרא "קנדומבלה".

קנדומבלה, מקומבה ואומבנדה
יש להבדיל בין הקנדומבלה לשני מושגים הקרובים אליו ביותר והעלולים לבלבל: מקומבה (Macumba) ואומבנדה (Umbanda). ב-1920 פיתח Zelio de Morales סוג של ספיריטואליזם חדש הקרוי אומבנדה. מורלס ערבב את הקנדומבלה, הדת הקתולית ואמונות אינדיאניות לתערובת דתית שמשכה אחריה רבים. מתחילתה הייתה האומבנדה מוקדשת למאגיה לבנה, היא קראה לאלים רק לעבודות טובות ולצדקה. עם הזמן, אנשים בעלי כוונות טהורות פחות החלו בפולחן האל האפריקאי אשו (Exu) ולגיון השדים שלו. פולחן זה קרוי קימבנדה (Quimbanda) והוא עוסק במאגיה שחורה וגרימת נזק. למונח מקומבה בברזיל שימוש רחב שכולל כל טקס שמזמנים בו רוחות.

אמונת היורובה באפריקה ובאמריקה
קיימים שני הבדלים עיקריים בין האמונות באפריקה ובאמריקה. בניגריה, פולחן האלים קשור לקבוצות משפחה ולבתי אב.

באל רואים את האב הקדמון של הקבוצה ופולחנו תמיד מתנהל על ידי המנהיג המבוגר ביותר של הקבוצה, דור אחר דור ללא היעזרות בטראנס. מצד שני, חברי קבוצה מסוימים הרוקדים לאל נקראים "בני האלים" וכן קרואים כך אנשים שקיבלו את קריאת האל (מחלה, חלום...) שנחשבים כאנשים ש"נולדו" על ידי האלים, נכנסים למצב של דיבוק. העבדות הרסה לחלוטין קשרים אלו לאחווה ולקבוצת משפחה ולמרות שהרעיון כי ניתן "לרשת את האל" קיים באמריקה, פולחן קבוצת המשפחה נעלם.

קושי נוסף נעוץ בכך שבניגריה לכל בית אב יש אל משלו. באמריקה לא היה דבר זה אפשרי בייחוד אם ה"אומה" המשוחזרת הייתה מורכבת מעבדים של עיר מסוימת ולא מקבוצה אתנית.

הכוהנים נאלצו לכלול את כל מאמיני האלים השונים בארגון אחד. דבר זה שינה את הטקס: לא עוד זומן אותו אל אחד בכל אירוע, עתה צריך להזכיר את כולם, אחד אחרי השני, בסדר היררכי קבוע מראש הקרוי שירה (Xire). פנתאון האלים של אלי יורובה באפריקה היה גדול מאד, אך רק חלק ממנו מנחה את חיי צאצאיהם החיים בעולם החדש. כמעט בכל מרכזי הקנדומבלה מאמינים בכתריסר אלים. המספר הזה מוכפל במהרה אם ניקח בחשבון את המופעים והתכונות השונות המיוחסות לכל אל. אשו (Exu), לדוגמה, מופיע ב-21 גלגולים שונים.

שמות ותפקידי האלים העיקריים בקנדומבלה
אולורום (Olorum) האל העליון. בניגריה ובברזיל אין פולחן מיוחד בשבילו. אולורום הוא יוצר כל, אך הוא מרוחק ובלתי ניתן להשגה על ידי בני האדם. הוא לא מופיע בזמן טראנס אין לו פז'י (peji) (מקדש) ואין terreiros (מרכזים) המוקדשים לו. האלים הם אלו המשמשים כ"שגרירים" של אולורום, והם אלו שקשורים ישירות לעולם היומיום של בני התמותה.

האלים העיקריים שעובדים אותם בברזיל הם:
אובאטאלה (Obatala ) או אורישאלה (Orixala) אל השמים: אל אנדרוגיני.
שנגו (Xango) אל הרעם עם שלוש נשותיו:
ינסאן (Yansan) אלת הסערות
אובה (Oba)
אושון (Oshun) אלת נחלי המים המתוקים ואהבה חושנית
אוגון (Ogun), אח של שנגו, הוא אל המלחמה והנפחים
אושוסי (Oxossi) אל הציד
אומולו (Omolu) אל הרפואה והאבעבועות השחורות
יאמנז'ה (Yemanja) שהייתה אלת המים המתוקים בניגריה הפכה לאלת המים המלוחים והאהבה הצנועה בברזיל.
אושונמארה (Oxunmare) הקשת
אשו (Exu) המתווך בין האלים לבני התמותה, וכתוצאה מכך, הוא האל הראשון שעובדים אותו.
האורישה הם אלי הטבע. הם קשורים לתופעות טבע שונות: מים, אוויר, יער ואדמה, ממקורות ראשוניים אלו האלים אוספים ומעניקים את ה-אשה (axé), האנרגיה החיונית שלהם.

האלים הם אומנם התגלמות של כוחות הטבע, אך מעבר לכך הם גם מייצגים מלכים ומנהיגים שהפכו לאלים לאחר מותם וכן הם קשורים למצבים, תכונות ופעולות אנושיות ספציפיות.

עד לשנות ה-70 של המאה ה-20 הקנדומבלה ושאר הגילויים של התרבות האפרו-באהינית כגון הריקוד ואמנות הלחימה קפואירה (capoeira) נרדפו. הקנדומבלה המוקדם נרדף על ידי הכמורה הקתולית ועל ידי הממשל. רדיפה מוקדמת זו הובילה למצב של סינקרטיזם דתי מעניין בין הקנדומבלה לדת הקתולית שנשמר עד היום.

סינקרטיזם בקנדומבלה
הדבר המאפיין ביותר את הקנדומבלה הוא היחס האקלקטי (כלומר המלקט ממקורות רבים) הפתוח של המאמין: אנשים רבים חושבים את עצמם לנוצרים קתוליים מאמינים ואף אדוקים ובה בעת מבקרים במרכזי הקנדומבלה.

בעלי העבדים לא הרשו לאפריקאים לקיים את פולחנם או לנהוג על פי אמונתם, הם הכריחו אותם להפוך לקתולים. הנצרות ברובה הייתה מעטה חיצוני בלבד שכיסה על המסורת ועל הפולחנים האפריקאיים. בעלי עבדים מעטים עשו ניסיון כן לנצר את עבדיהם: למרות שברוב המטעים היו כנסיות, המיסות נערכו לעתים רחוקות בלבד, הכמרים היו מעטים ולמעטים שהופיעו מפעם לפעם לא הייתה אפשרות להכניס את המאמינים ברזי פולחן נוצרי אמיתי. הטקסים הביתיים והתפילות המשפחתיות גברו והתפשטו כשבעל העבדים הנהיג את התפילה הנוצרית והעבדים חזרו עליה בצורה מכנית בלי להבין את המשמעות.

המאפיינים של הקדושים הנוצריים וכן ביטויים בתמונות ובפסלים אפשרו לאפריקאיים להעביר מקבילות בין הקדושים לאלים כאשר שניהם אחראיים על תחומים מסוימים בחיים ושניהם מתווכים בין בני האנוש לישות העל.

מכיוון שליורובה הייתה תפיסה של האל היוצר כל , אולודומארה (Oludumare), היורובה השבויים ראו בו את האל הנוצרי. ייתכן כי הדבר התאפשר גם מכיוון ששתי הדתות הן ביסודן פנתאיסטיות, שתיהן מאמינות באל עליון מרוחק ובעיקרו לא נגיש לבני תמותה וכן בפנתאון של אלוהיות פחותות שאליהם ניתן לפנות ישירות בעתות מצוקה.

אופי הדת הקתולית שהגיעה לברזיל הוא שהכריע ביכולתם של האפריקאיים להיראות כמקבלים את דת הלבנים ובה בעת לשמור על דת אבותיהם. הפולחן הקתולי האיברי, הרחוק מאופי הפולחן הקשוח והסגפני של רומא, שימר את אופי הדת הקתולית הימי ביניימית של הקונטרה-רפורמציה, דת עממית המעוגנת באמונה בקדושים עושי הנסים. דרך תפילות והבטחת נדרים בקשו הקולוניאליסטים הלבנים הגנה, עזרה, בריאות וכדומה.

הדת הקתולית שהכירו האפריקאים הייתה זו של פולחן הקדושים, ושל הערצה של ישויות רוחניות שפתרו את הבעיות הארציות. הקשר הברור הזה בין אב טיפוס של קדושים לאלים אובחן ואומץ על ידי האוכלוסייה האפריקאית.

הטבע הפוליתאיסטי של הדת הקתולית הברזילאית הושלם על ידי שורת קווי דמיון מבניים לדת היורובה: טקסים ומנחות, אמונה בקסם ובחיזוי העתיד, עבודת האבות (קודמים), נדרים והקרבות ואלים העוסקים בבעיות היומיום – הבסיס של האמונה האפריקאית- כל אלה מצאו את המקבילות בעולם הקתולי.

אפילו סימן הצלב כבר היה סימן קדוש לעבדים שהגיעו מדאהומי. בצורה זו יכלו האפריקאיים להמשיך ולבצע טקסים פגאניים, עתה מוסווים כפולחן קתולי, ולכבד את אליהם שקלטו עתה את שמות הקדושים הנוצריים. בברזיל הקתולית, הדמיון בין המנהגים הדתיים של האוכלוסייה הלבנה והשחורה, בצירוף עם מדיניות כללית של סבלנות והטמעה דתית הדרגתית, אפשרו לאפריקאיים לבנות חזית של קתוליות ובו בזמן לשמור את היסודות של אמונתם.

עם זאת ההקבלות בין האלים לקדושים הנוצריים הועברו במאה ה-19 על ידי אנשים שנולדו באפריקה ולמדו את החשיבות של התכסות בקתוליות. בעזרת כסות זו הם יכלו להמשיך לתפקד בהתאם לכוחות הטבע והקהילה של אפריקה, שהותאמו, בעזרת הדת הכפויה החדשה, לנסיבות החדשות. הדורות הבאים נולדו לתוך מציאות כפולה: למציאות הקנדומבלה האפריקאי המוסתר ולמציאות הקתוליות הברזילאית הגלויה.

הרדיפות של הקנדומבלה פסקו רק באמצע שנות השבעים של המאה ה-20 ורק מאז ניתן היה לחברי הקנדומבלה להיות כנים מבחינה דתית ללא סיכון. למרות זאת ולמרות שעתה נשמעים קולות הקוראים להפריד בין הפולחן הקתולי לזה של הקנדומבלה, שתי המציאויות הדתיות הללו מצויות בבאהיה ולא רק שאינן סותרות, אלא הן אף משלימות אחת את השנייה.

דמויות ופסלים של קדושים קתוליים ממשיכים לשמש במרכזי קנדומבלה רבים כמייצגי האלים, שלא יכולים להיות מגולמים לכשעצמם בהיותם כוחות טבע וחוקי החיים האנושיים. רוב כוהני וכוהנות הקנדומבלה וחברי המרכזים שלהם, עד ליום זה, מוטבלים כקתוליים וכמקובלי האלים כאחד. הפסטיבלים השנתיים העיקריים בבאהיה מבוססים על ההקבלה בין האלים לקדושים, כאשר ימי החגיגה של קדושים נותנים הזדמנות לאפרו-ברזילאיים לעבוד את האלים ה"מחופשים" כפי שעשו אבותיהם בימי העבדות.

לדוגמה: festa do bomfim : שטיפת כנסיית ה-Bomfim בסלבדור בינואר כוללת תהלוכות של כוהנים ומקובלי קנדומבלה הנושאים כדי מים גדולים על ראשם בעזרתם ישטפו את מדרגות הכנסייה כשחזור של טקס שנתי חשוב של "Waters of Oxala" שבוצע באופן פרטי במרכזי הקנדומבלה.

מרכזי הקנדומבלה (terreiros)
בסלבדור בבאהיה יש כ-2,000 מרכזים (terreiros) של קנדומבלה, רובם שייכים למסורת הנאגו/יורובה. לרוב עומדת בראש כל מרכז אישה הידועה בשם מאי ג'י סאנטו (mãe-de-santo ) "אם הקדוש" ובמקרים מועטים יותר מנהל את המרכז גבר ואז הוא נקרא פאי ג'י סאנטו (pae-de-santo) "אב הקדוש".

מספר החברים בכל מרכז משתנה ונע מעשרים למספר מאות של חברים.

אין שום קשר בין מרכזי הקנדומבלה השונים. כל מרכז הוא אוטונומי, תלוי ב"אביו" או ב"אמו" ואינו מכיר בשום סמכות גדולה משלו.

אמנם, המרכזים התארגנו ב-1937 ב"איחוד הכתות האפרו-ברזילאיות של באהיה", אך היה מדובר במוסד מלאכותי של הגנה קולקטיבית כדרך הסינדיקטים, שאין בו שום דבר אפריקאי לא במקורות ולא בחוקים, ושהשאיר לכל קנדומבלה את האוטונומיה המוחלטת שלו.

כל מרכז הוא בבחינת אפריקה בזעיר-אנפין שבה המקדשים הפכו לבתים קטנים המפוזרים בערבה אם עובדים את האלים באזור הפתוח, או לחדרים מופרדים בתוך בית אם עובדים את האלים בערים. המרכז הופך למקום פולחן על ידי הקדשה והקדשה זו מקורה בקבורת האשה (Axé) העוצמה הרוחנית של הקנדומבלה.

המושג, במקרה זה מתאר דברים השונים מאוד אחד ממשנהו, אך העובדה המשותפת לכולם הינה שכולם משמרים את העוצמה המקודשת: המזון המוענק לאלים, עשבים לרחיצת נשים המוכנסות בברית, עשבים לריפוי מחלות וכדומה. בברזיל, שלא כמו באפריקה, העוצמה הרוחנית של המרכז צריכה להכיל את העוצמה הרוחנית של כל האלים. לאחר שאוספים את כל העצמים המקודשים חופרים בור באדמה ומכניסים לתוכו את העצמים (ההרכב משתנה ממקום למקום) ולאחר שהדבר נעשה אפשר לפתוח את המרכז.

ההיררכיה החברתית של מרכזי קנדומבלה
ההיררכיה החברתית של מרכזי קנדומבלה היא נוקשה וברורה. כל מרכז, כאמור, מנוהל על ידי אם או אב הקדוש (במושג היורובה: באבאלורישה, babalorixa) : כוהני הקנדומבלה המשמשים בתפקיד השמאן, מהווים את נתיב התקשורת העיקרי בין העולם החומרי של בני התמותה לעולם הרוחני של האלים.

סמכות של אם או אב הקדוש היא אבסולוטית, היא/הוא אחראיים על כל אירועים והתפקידים החשובים, אדמיניסטרטיביים ורוחניים, הם הפוסקים בכל הוויכוחים - פנימיים וחיצוניים, הם המוציאים לפועל של ההוראות המרכזיות של הקנדומבלה, שומרים על הכבוד, מבצעים חובות ושומרי הסודות, הם המחנכים העיקריים של ה"טירונים".

אב/אם הקדוש גם משמשים כמרפאי הקהילה: הם מגלים את מקור הבעיה הרפואית או הרוחנית ומספקים פתרון ולשם כך הם עשויים להיעזר בכישוף.

התפקיד העיקרי שלהם הוא לשמר ולטפח את העוצמה החיונית לקיום. עוצמה זו היא נקודת המשען עליה סובבת הצלחתו של המרכז. כשהעוצמה מוזנת ומטופלת כראוי היא גדלה כאש קדושה ומקנה עוצמה רוחנית, שגשוג ובריאות לכל המשרת אותה.

יש תפקידים רבים נוספים במרכז. את רובם ממלאים פיליוס דג'י סנטו (filhos/filhas-de-santo), בני/בנות הקדוש. תפקידים אלו ממלאות לרוב הנשים. לאחר שהן עברו לפחות את השלבים הראשונים של החניכה, בנות הקדוש קשורות מבחינה סמלית וטקסית לעברו ועתידו של המרכז. היכולת שלהן להפוך להתגלמות האלים בזמן הטראנס עוזרת להפרות את המרכז ואת הפרט בעוצמה הנעלה של האלים. בנות האלים מייצגות את כוח העבודה הכפרי של המרכז: טבחיות, מנקות וגננות.

בין בנות האלים, אחת משמשת כשנייה במעלה בהיררכית המרכז, מאי פקינה (mãe pequena), האם הקטנה. תפקידה לדאוג כי רצונות אם הקדוש מבוצעות ולנהל את תפקודו היומיומי של המרכז.

אוגה (oga) הם החברים הגבריים של המקדש שתפקידם הוא יותר עניין של כבוד מאשר תפקיד פעיל. לרוב הם אינם עוברים את טקס החניכה. לרוב הם באים ממעמד חברתי או פוליטי גבוה מחוץ למרכז. ה-oga תורם כספית ופוליטית למרכז ומעלה את יוקרתו בעיני הקהל החילוני.

אשוגון (axogun) אחראי על הקרבת בעלי החיים. הוא מקריב אותם ומחלק את המנחות השונות לאלים על פי הנחיות קשוחות.

מאי דג'י אופה (mãe-de-ofa) משמשת כמומחית לעשבים. היא/הוא מכיר/ה את זהות כל העלים והעשבים הקדושים, איך לאסוף אותם ואיזה מנחות ראוי להשאיר לאלי היער אוסאים (Ossaim) ואושוסי (Oxossi).

השפעת הקנדומבלה על חיי היומיום בסלבדור, בירת באהיה
סלבדור, בירת באהיה, בצפון מזרחה של ברזיל, היא העיר הקדושה של הקנדומבלה. הקנדומבלה זו הדת המעניקה את הבסיס הרוחני ואת מבנה העל של החיים בבאהיה.

למרות שקנדומבלה חשוב גם במחוזות אחרים, בבאהיה השפעתו חודרת כל וקובעת את פרטי הפרטים של חיי היומיום, מצבעי הבגדים אותם לובשים עד למאכלים אותם אוכלים בכל יום נתון. הקנדומבלה מהווה השראה לצורה ותוכן של חלק נרחב של התרבות העממית כולל מילים של שירים וצעדי ריקוד. הקנדומבלה מהווה גם מערכת אזוטרית שמעניקה הסברים פילוסופיים וקוסמולוגיים לגחמות החיים האנושיים ברמה החברתית והאישית.

בסלבדור - רשמית עיר נוצרית- יש יותר ממיליון ורבע תושבים. יותר מ-75% מהם צאצאים של אפריקאים. יש בעיר יותר ממאה כנסיות ועם זאת אין מספרן או השפעתן מתקרבות ל-2,000 מרכזי קנדומבלה.

בימי שישי מתלבשים אנשים רבים בלבן מכיוון שיום שישי מוקדש לאושלה (Oxala) , האל שיצר את האדם ועל כן נחשב לאבי האנושות וצבעו לבן: צבע חוכמה ושלום.

בפינות הרחוב עומדות מוכרות המאכלים, נשים אפריקאיות הלבושות בתלבושות קנדומבלה אופייניות. נשים אלו הן נשים שעברו את טקס החניכה והמטעמים שהן מוכרות כוללים את המאכלים האהובים על האלים.

פרטי השגרה היומית של האנשים הקשורים בקנדומבלה גם היא מוכתבת על ידי דתם. כל יום בשבוע קשור לאל מסוים שאת צבעיו האנשים לובשים, את מאכליו אוכלים, וממאכלי הטאבו שלו הם קרוב לוודאי ימנעו. הקישור של ימים מסוימים לאלים יכול אף לקבוע אם האנשים יקיימו יחסי מין. ביום שמוקדש לאל המגן שלו יעדיפו חלק מהאנשים להתנזר.

אפילו אופי ואירועי השנה מנובאים על ידי הקנדומבלה. בראשון לינואר העיתונים ואף בחדשות הטלוויזיה הממלכתית מודיעים את זהות האל שנקבע על ידי כוהני וכוהנות הקנדומבלה כאל שישלוט בשנה הקרובה. לפי זהות האל מחליטים האם השנה תהיה שנת שלום או מלחמה, מחלות, סערות או שנת יצירה ויצרנות.

בסלבדור יש מסעדות הקרויות בשם האלים, תמונות ופסלי האלים ממלאים את הרחובות, השלטים והבניינים בסלבדור. כך, סמלי הקנדומבלה מהווים, בדרכים רבות, חלק קבוע ורגיל של חוויות יומיומיות של כל תושבי סלבדור.

לקנדומבלה אין ספרי קודש. העקרונות והתאוריות שלו צריכים להיות מוטבעים בחיי היומיום כדי להתקיים. אין פער בין טבעי לעל-טבעי, בין קודש לחול. האנושי והעל-אנושי אינם כה רחוקים. הם חודרים זה אל זה ויכולים להפוך אחד לשני. לאלים יש תכונות אנושיות ואנשים מסוימים משאילים את גופם לאלים כדי לאפשר לישויות הרוחניות להצטרף לקהילה האנושית. אין גם חוסר המשכיות בין כוחות הטבע (אלים) לבין בני האדם מכיוון שכוחות הטבע מועברים לממדי אנוש כך שהאנשים יכולים לתקשר אתם ואף להשפיע עליהם.

מכיוון שהאלים, "התגלמות תופעות הטבע", מזוהים עם צמחים, בעלי חיים, מאכלים, מינרלים וצבעים מסוימים האנשים יכולים להיות כל הזמן בקשר עם האנרגיות הרוחניות שלהם באמצעות כל אחד מאלמנטים אלו. אם כך, ישנה המשכיות בין העולם האנושי, הטבעי והרוחני. שיטת אמונה זו מאפשרת לאנשים להבין את טבע כוחות היקום ומעניקה דרכים ספציפיות להיכנס ולשמור את המגע אתם על מנת לקדם את ההרמוניה החברתית והאישית.

הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה.
הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/קנדומבלה.