ברזיל
אתרים המפנים לערך זה: אוקופה הוסטל Okupe Hostel, איצטדיון אצטקה Estadio Azteca, איצטדיון מונומנטל - ריבר פלייט Estadio Monumental - River Plate, איצטדיון סנטנריו Estadio Centenario, אקואריו נטוראל באיאה בוניטה Aquario Natural Baia Bonita, בית חב``ד סלבדור Beit Chabad Salvador, דה אמיזאדה Da Amizade, החוף Praia, הפאמפס Pampas, הפארק הלאומי לנסויש מריניינסה Lencois Maranhenses National Park, הקרנבל Carnaval, הקרנבל באורורו Carnaval de Oruro, הקרנבל בסלבדור Carnaval, וילה קריוקה Vila Carioca, חוף לופז מנדש Playa Lopez Mendes , חוף קופקבנה Copacabana, לאפה Lapa, מפלי האיגווסו Cataratas del Iguazu, מפלי האיגווסו Cataratas Do Iguacu, סומול Sumol, סמפה נו מורו (הפוסדה של מרקוס) Sampa No Morro, פארק שאפאדה דיאמנצ´ינה Chapada Diamantina, פוהו דו פיראטה Forro do Pirata, פרננדו די נורוניה Fernando de Noronha, צלילה באראיאל דו קאבו Diving in Arraial do Cabo, קאזה שלום Casa Shalom, קומבוקו Cumbuco, קנואה קבראדה Canoa Quebrada, רומא הוסטל Roma Hostel , שייט באמזונס
הרפובליקה הפדרלית של ברזיל (בפורטוגזית: Republica Federativa do Brasil)
המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בתבל.

ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי זו המדינה המזרחית ביותר באמריקה הדרומית, והיא גובלת עם עשר מדינות: בדרום עם אורוגוואי וארגנטינה, בדרום מערב עם פרגוואי ובוליביה, במערב עם פרו וקולומביה, ובצפון עם ונצואלה, גיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית. למעשה, גובלת ברזיל עם כל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוואדור וצ'ילה.

ברזיל בורכה באדמות חקלאות פוריות יחד עם יערות גשם עצומים, המוכר שמביניהם הוא יער האמזונאס. ניצול מאגרי אוצרות הטבע שבברזיל, יחד עם עמל רב ועבודה קשה, הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית.

מקור השם 'ברזיל' הוא עץ הברזיל (pau-brasil) אשר גדל במדינה, והוערך על-ידי ראשוני המתיישבים האירופאים כאחד ממשאבי הטבע החשובים ביותר בה. פירוש שמו של העץ עצמו הוא "אדום כגחלת", על שום גון גזעו. במקור, הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית (ראו האימפריה הפורטוגלית), ועל כן השפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית שבהן השפה העיקרית היא ספרדית.


היסטוריה
פדרו קברל, מגלה ברזילההיסטוריה של ברזיל מתחילה בהגירתם של האינדיאנים הראשונים לפני כ-8,000 שנה לשטח שבו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית. עד המאה ה-15 אוכלסה ברזיל בשבטי נוודים למחצה שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות פרימיטיבית.

ברזיל התגלתה לאירופאים לראשונה על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על קביעה זו, ומצביעים על אחרים שגילו אותה לדעתם לפניו), ומאז נשלטה על ידי פורטוגל והייתה למושבה פורטוגלית.

לאחר רבע מאה של ביקורים מזדמנים בלבד, גברה ההתעניינות הפורטוגזית בברזיל וב-1534 חולקה ברזיל ל-15 קפיטניות בניהולם של אצילים אשר היו אמורים לפתח אותן. אף על פי שרק שתיים מהקפיטניות עברו תהליכי פיתוח, הוקמה בשנת 1549 נקודת ממשל פורטוגזית מרכזית בברזיל, בעיר סלבדור. המתיישבים הפורטוגלים התמקדו בתחילה בגידול קנה סוכר בקרבת חופי היבשת. הם הביאו מיליוני עבדים אפריקאיים לעבודות אלו, ועל כן רבים מתושבי המדינה הם ממוצא אפריקאי או בני תערובת. במאה ה-17 ובמאה ה-18 נתגלו מרבצי זהב ויהלומים בדרום ברזיל ובמערבה. גל מחפשי זהב מפורטוגל הרחיב את האזור המיושב ואת גבולות המדינה על חשבון שטחי הספרדים.


"עצמאות או מוות" - פדרו הראשון מכריז על עצמאות ברזיל מפורטוגל ב-7 בספטמבר 1822, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.כאשר נכבשה פורטוגל בידי נפוליאון בשנת 1807, נמלטה משפחת המלוכה לברזיל, הכריזה על ריו דה ז'ניירו כבירת פורטוגל, ונתנה לברזיל מעמד שווה לזה של פורטוגל. בשנת 1821 חזרה משפחת המלוכה לפורטוגל, והמעמד המיוחד של ברזיל בוטל. יורש העצר פדרו שנשאר בברזיל תמך במחאה הברזילאית, וב-7 בספטמבר 1822 הכריז על עצמאות ברזיל באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. עצמאותה של ברזיל הוכרה בידי פורטוגל רק ב-29 באוגוסט 1825. פדרו הראשון, בן למשפחת המלוכה הפורטוגלית שנמלטה לברזיל, מינה עצמו לקיסר ב-12 באוקטובר 1822, וההכתרה התקיימה ב-1 בדצמבר, וכעבור שלוש שנים - בשנת 1825 הכירה פורטוגל רשמית במדינה החדשה. פדרו הראשון נאלץ לחזור לפורטוגל ולוותר על השלטון בשנת 1831 בלחץ העם והפרלמנט שמחו כנגד שלטונו, ובמקומו הומלך בנו, פדרו השני, כשהיה בן חמש בלבד. כעבור עשר שנים, בשנת 1841, כשהגיע לבגרות מספקת, הוכתר רשמית כקיסר ברזיל.

פדרו השני הביא את ברזיל להישגים כלכליים מרשימים ביותר במהלך תקופת שלטונו (1840-1889), שנודעה בכינוי "האימפריה הברזילאית", אף על פי שבתקופה זו נלחמה המדינה על גבולותיה עם שכניה מדרום וממערב. הוא ביצע עבודות תשתית והתקין מסילות רכבת, פיתח את החקלאות בכלל ואת גידול הקפה בפרט, וכן ניצול המשאבין ביער האמזונאס.

בשנת 1888 בא על סיומו תהליך ארוך של ביטול העבדות בברזיל, כאשר חוק הזהב שיחרר סופית את העבדים האפריקניים ממשטר העבדות. צעד זה הביא למתחים רבים עם בעלי המטעים והשררה ולבסוף הביא להדחתו מהשלטון בהפיכה צבאית, לכן ב-15 בנובמבר 1889 הוכרזה ברזיל כרפובליקה פדרלית שנודעה לימים בכינוי הרפובליקה הישנה - תקופה שנמשכה עד שנת 1930 וכן נכתבה חוקה המבוססת על חוקת ארצות הברית. מאז ההכרה כרפובליקה עברו על ברזיל תקופות ארוכות של מהפכות ומרידות, שרק שנים מעטות של שקט חוצצות ביניהן.

בתחילת המאה ה-20 החליף הקפה את הסוכר כמוצר הייצוא העיקרי של ברזיל. בשנת 1930 עלה לשלטון בהפיכה הנשיא ז'טוליו ורגאס. ורגאס שלט, באופן רודני לעתים, עד לשנת 1945. בהנהגתו לחמה ברזיל במלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית. תקופתו של ורגאס, הידועה בכינוי "המדינה החדשה", הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, שהעבירה את מרכז הכובד הכלכלי והחברתי מהאוליגרכים יצרני הקפה בסאו פאולו ובמינאס ז'ראיס לאנשי המעמד הבינוני החדש שנוצר בערים.


כרזת תעמולה של "המדינה החדשה"הפיכה צבאית הדיחה את ורגאס בשנת 1945, וחוקה דמוקרטית התקבלה ב-1946. התקופה שבין 1945 ו-1964 הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, אך גם של חוסר יציבות מדינית ומשבר כלכלי. ורגאס (שנבחר לכהונה שנייה בשנת 1950 והחזיק בנשיאות עד להתאבדותו בשנת 1954) נותר דמות מרכזית בפוליטיקה הברזילאית גם בשנות ה-50, ואף לאחר מותו. בשנת 1956 החליט הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק, לפתוח את מרכז המדינה להתיישבות מואצת. הוא העביר את בירת המדינה מריו דה ז'אנירו אל ברזיליה, עיר חדשה ומתוכננת, שנבנתה בחבל הסרטאו, בשטח מדינת גויאס, ובשנת 1960 הפכה רשמית לבירת המדינה.

במקביל החלה נדידה של איכרים אל האזורים המיוערים של צפון המדינה. השגת האדמות בוצעה על ידי בירוא שטחים עצומים מיערות העד של האמאזונאס. תהליך זה מעורר חששות כבדים לפגיעה חמורה באיכות האוויר של כדור הארץ כולו, מאחר ויערות אלו בעלי ריכוז גבוה של עצים מפיקי חמצן.

הפיכה צבאית העלתה לשלטון כת צבאית שהשליטה בברזיל משטר דיקטטורה צבאית בשנים 1964 עד 1985. משטר זה היה מבוסס על הפרה שיטתית של זכויות האדם. הפעילות המפלגתית צומצמה לפעולתן של שתי מפלגות, האחת בעד המשטר הצבאי, והשנייה מפלגת אופוזיציה, ונעשו הסדרים לשמירת "מפלגת המשטר הצבאי" שכונתה "ARENA", כמנצחת העיקרית בכל מערכות הבחירות. הנשיא לא נבחר, כי אם מונה מקרב אנשי הכת הצבאית. תקופה זו הייתה תקופה של פיתוח כלכלי, שלעתים גם כונה "הנס הכלכלי", אך שקיעתה של ברזיל במשבר הנפט של אמצע שנות ה-70, ויצירתו של חוב חיצוני הולך וגודל, הביאה למשבר כלכלי, עמו נאלצו אנשי הכת הצבאית להתמודד.

ב-1985 העבירה הכת את השלטון לנשיא הנבחר טנקרדו נווס (אם כי נווס מת בטרם החל בכהונתו). מהלך הדמוקרטיזציה וההתפתחות הושלם עם קבלת חוקה דמוקרטית בשנת 1988. כיום ברזיל הינה דמוקרטיה פדרלית. נשיאה הראשון של ברזיל שנבחר באופן דמוקרטי בבחירות כלליות וישירות לנשיאות היה פרננדו קולור דה מלו, אך שמו הוכתם בפרשיות שחיתות, והוא התפטר מתפקידו בשנת 1992. מאז בחירתו שלטו בברזיל אנשי מפלגות הימין והמרכז, עד לבחירתו של לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") איש השמאל. המשטר הדמוקרטי בברזיל אינו מצליח להתמודד עם הפערים הגדולים בין עשירים ועניים, ועם כנופיות הפשע המשגשגות בערים, דבר הגורם להתפרצויות אלימות מעת לעת. גם שמו של סילבה הוכתם בפרשיית שחיתות בשנת 2005, אשר הביאה לערעור מעמדו.


פוליטיקה וממשל
לואיס אינסיו דה סילבה, נשיא ברזיל הנוכחי.לברזיל היו, החל מהקמתה, שבע חוקות. על פי החוקה האחרונה, שאושרה בשנת 1988, ברזיל היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, נשיאותית, ייצוגית. נשיא ברזיל הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה, במערכת רב מפלגתית. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות המחוקקת היא שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל. הרשות השופטת היא עצמאית ונפרדת מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ברזיל מחולקת ל-26 מדינות, ולמחוז פדרלי.

נשיאה הנוכחי של ברזיל הוא לואיס אינסיו דה סילבה, איש מפלגת הפועלים הברזילאית המכהן בתפקיד החל משנת 2003 והקים את קואליציית השמאל הראשונה זה 40 שנה. אף על פי שחלק ניכר ממצע הבחירות שלו עסק במלחמה בשחיתות, לאחרונה נחשפה פרשת שחיתות שבה לקח חלק, ואף הועלו הצעות להדיחו מתפקידו .בסוף שנת 2006 נבחר דה סילבה לכהונה שנייה. מלבד מפלגת הפועלים, בברזיל עוד מספר מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז המפלגה הסוציאל דמוקרטית, מפלגת הסוציאל דמוקרטיה הברזילאית הנאו ליברלית, מפלגת העבודה הברזילאית המתויגת כמפלגת מרכז-ימין, ומפלגת העבודה הדמוקרטית השמאלית.


הרשויות
בניין הקונגרס הלאומי של ברזיל בתכנונו של אוסקר נימאייר.מבנה המדינה והפדרציה מבוסס על המודל של ארצות הברית. המערכת המשפטית כוללת בתי משפט פדרליים ובתי משפט של המדינות, ומבוססת על משפט קונטיננטלי שהובא מן המסורת הפורטוגזית אם כי בשנים האחרונות ניתנת חשיבות לתקדים.

ממשלת ברזיל היא הרשות המבצעת, ובראשה עומד נשיא ברזיל שנבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים, ורשאי להיבחר לתקופת כהונה אחת נוספת. הרשות המחוקקת היא שני הבתים של הקונגרס הלאומי של ברזיל. נציגי הבית התחתון, הוא בית הנבחרים של ברזיל, נבחרים אחת לארבע שנים על פי מפתח יחסי לפי גודל האוכלוסייה במדינות הפדרציה, בעוד שנציגי הבית העליון, הסנאט הפדרלי של ברזיל, נבחרים לתקופת כהונה בת שמונה שנים, שלושה מכל מדינה, ושלושה מהמחוז הפדרלי.


זכות בחירה ובחירות
זכות הבחירה ניתנת לכל אזרח. ההצבעה בגילאים 16 עד 18 ולאחר גיל 70 הינה זכות, ובין הגילאים 18 ו-70 (פרט לנכים ולמי שאינו יודע קרוא וכתוב) ההצבעה הינה חובה.

בעלי תפקידים הנבחרים בבחירות ישירות, כנשיא, מושלי המדינות וראשי הערים, נבחרים בבחירות בנות שני סיבובים. אם אף מועמד אינו זוכה לרוב, שני המועמדים שקיבלו את מרב הקולות בסיבוב הראשון, מתמודדים בשנית. הנציגים לסנאט וראשי ערים בהן פחות מ-400,000 תושבים נבחרים בבחירות בנות סיבוב אחד בהן זוכה המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר. הנציגים לבית הנבחרים ולמועצות הערים נבחרים בבחירות יחסיות על פי מפתח מפלגתי.

מדינות ומחוזות
ברזיל מחולקת ל 26 מדינות (בפורטוגזית: אסטדוס), אשר נהנות ממעמד פדראלי. בנוסף למדינות, קיים מחוז פדרלי אחד, אשר אינו שייך לאף מדינה, שבו שוכנת הבירה ברזיליה.

מדינות ברזיל הן יחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי הכוללות רשויות ממשל משלהן, ואוטונומיה כלכלית יחסית. למדינות מערכת של סמלים ודגלים בדומה למערכת של הפדרציה, ברזיל. על אף האוטונומיה הניתנת לכל מדינה, שיטת הממשל במדינות זהה לזו של הפדרציה, כפי שקובעת החוקה. על פי החוקה למדינות מערכת מיסוי משלהן, והבחירות במדינות נערכות אחת לארבע שנים,

ראש הרשות המבצעת במדינות הוא המושל (Governador), ו"שרי" ממשלתו הם ה"מזכירים" (Secretários). לכל מדינה "מועצה מחוקקת", ובית משפט משלה. המושלים וחברי המועצות נבחרים, אך השופטים ממונים על ידי המושל. החוקה של 1988 מעניקה למדינות את מידת האוטונומיה הרבה ביותר בברזיל מאז ימי "הרפובליקה הראשונה" (1891 - 1930). כתוצאה מכך רב כוחם של מושלי המדינות, ולרוב המועמדים לנשיאות הינם מושלי מדינות.

כל אחד מ-27 המושלים חייב להשיג יותר מחצי מהקולות, בסיבוב ראשון או בסיבוב שני. בניגוד לרמה הפדרלית, המועצה המחוקקת כוללת בית אחד, אך חבריה נבחרים באופן דומה. בחירות ברמת המדינה מתרחשות בה בעת עם הבחירות לנשיאות ברזיל ולקונגרס. ב-2002 נבחרו למשרת המושל מועמדים משמונה מפלגות שונות, ונציגי 28 מפלגות מיוצגות במועצות המחוקקות של המדינות.


רשימת המדינות
1. אקרי
2. אלגואס
3. אמאפַּה
4. אמזונאס
5. באהיה
6. סֵיארה
7. אספיריטו סאנטו
8. גויאס
9. מרניאו
10. מאטו גרוסו
11. מאטו גרוסו דו סול
12. מינאס ז'ראיס
13. פארה
14. פאראיבה
15. פארנה
16. פרנאמבוקו
17. פיאאוי
18. ריו דה ז'ניירו
19. ריו גראנדי דו נורטי
20. ריו גרנד'ה דו סול
21. רונדוניה
22. רוריימה
23. סנטה קטרינה
24. סאו פאולו
25. סרז'יפה
26. טוקנטינס

מחוז פדרלי:
27. המחוז הפדרלי של ברזיל


כלכלה
כלכלת ברזיל: נתונים
מטבע 1 ריאל ברזילאי = 100 סנטבות
דירוג תוצר מקומי גולמי 9 בעולם (2006)
תוצר מקומי גולמי 1,482,589 מיליארד $
תוצר לאומי גולמי לנפש 8,100 $
אינפלציה 6.0 %
אבטלה 10.1 % - נתונים רשמיים, על אף שלמחצית מכוח העבודה אין עבודה חוקית
יצוא 118,309 מיליארד $
יבוא 73,545 מיליארד $
ענפיים עיקריים: טקסטיל, כימקלים, עץ, תעופה, מחצבים ומתכות, כלי תחבורה, סוכר וקפה
אוכלוסייה מתחת לקו העוני בערך 40 מיליון איש
כח עבודה 98,860,128 נפש
שותפות סחר עיקריות: (2005) מדינות דרום אמריקה, ארצות הברית (17.5%), ארגנטינה (8.5%), גרמניה (8.4%), סין (7.3%), יפן (4.6%)
הנתוני התל"ג הם ביחס לכוח הקנייה.
תהליך ארוך של פיתוח מואץ בתחומי המכרות, החקלאות, התעשייה והשירותים גרם לתוצר הלאומי הגולמי של ברזיל להיות הגבוה ביותר באמריקה הלטינית, אף על פי היותו נמוך בהשוואה למדינות המערב האחרות. ברזיל היא החברה הדומיננטית והחזקה ביותר בארגון המרקושור - איגוד כלכלי של מדינות דרום אמריקה והיא חברה גם בארגון הסחר העולמי. נוכחותה של ברזיל בשווקים העולמיים הולכת ומורגשת יותר ויותר. תעשייתה מתבססת בעיקר על תעופה, קפה, כלי רכב, סויה, ברזל, פלדה, הדרים, ,הנעלה, וציוד אלקטרוני. על פי הערכות ה-CIA מ-2006 הכלכלה הברזילאית היא ה-10 בגודלה בעולם על פי כח קנייה.

בשל גודלה, רמת הפיתוח והתיעוש, וכנגזר מכך גם המצב הכלכלי, שונים באזורים שונים. מרבית תעשייתה מרוכזת בדרום המדינה ובדרום-מזרחה. צפון ברזיל הוא האזור העני ביותר במדינה, אך לאחרונה החלה מגמה של השקעות גם בו.

בשנות ה-90 המוקדמות של המאה העשרים הסקטור הבנקאי היווה יותר מ-16 אחוז מן התל"ג של ברזיל. למרות השינוי החד, השירותים הפיננסים והתעשייתיים של ברזיל מהווים מוקד משיכה לעסקים המקומיים ולעסקי חוץ רבים ביניהם תאגידים אמריקנים רבים. הבורסות של סאו פאולו וריו דה ז'ניירו עוברות תהלכי מיזוג ומגזר הביטוח נמצא גם הוא בהתליכי הפרטה.

לאחר עשורים של אינפלציה בלתי מרוסנת, ברזיל התחילה ביישום תוכניתו המוצלחת של רין פלן לייצוב הכלכלה. היא הצליחה להוריד את האינפלציה במדינתה מ-5000 אחוזים בשנת 1993 ל-2.5 אחוזים בלבד בשנת 1998 בשנת 2000 היא עמדה על שיעור של 6 אחוזים. סדרה של רפורמות חוקתיות הוצעו על מנת לשנות את המדיניות הריכוזית הכלכלית בה החזיקה הממשלה. הקונגרס אישר מספר שינויים על מנת לפתוח את הכלכלה בפני הסקטור הפרטי ומשקיעים זרים. בסוף 2003, תוכנית ההפרטה, שכללה את הפרטת תעשיות התקשורות והפלדה במדינה, הכניסה לברזיל יותר מ-90 מילארד דולר.

בינואר 1999, הבנק הברזילאי הלאומי הודיע שאינו מחזיק בדולרים יותר. הפיחות עזר במיתון השפל בצמיחה הכלכלית ומשך משקיעים זרים. החוב של ברזיל היווה כ-48 אחוז מהתל"ג (אחוז שהיה נמוך מהציפיות), מה שגרם להחזיר את הביטחון למשקיעים. הכלכלה צמחה ב-4.4 אחוזים בשנת 2000 אבל בעיות עם ארגנטינה ב-2001 והתחזקות ההתנגדות למנהיג השמאל לואיס אינסיו דה סילבה שנצפה כי יעלה לשלטון, גרמו למשבר אמון בכלכלה ובשל כך להאטה כלכלית.

בצד ההתפתחות הכלכלית, לברזיל מספר קשיים כלכליים עיקריים: אוכלוסייה גדולה מאוד מתחת לקו העוני (כ-20% מן העם הברזילאי, המהווים כ-40 מיליון איש), לעתים עד כדי כך שאינם יכולים לרכוש בתים משל עצמם והם חיים בשכונות ארעיות - פאבלות. בנוסך לכך, גם האבטלה גבוהה אף על פי שלפי הנתונים הרשמיים היא עומדת על כ-10.1%, הרי שלמחצית מכח, המונה 98,860,128 נפש, אין עבודה מסודרת רשמית. בנוסף, השיפור הכלכלי היחסי לא הגיע כמעט אל האזורים המבודדים של ברזיל, בהם הכלכלה מתבססת כמעט ורק על חקלאות.


תעשייה
המגזר התעשייתי בברזיל הוא הגדול ביותר באמריקה הלטינית. הוא אחראי לשליש מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה. התעשייה הברזילאית מגוונת, והיא כוללת מכוניות, פלדה, חומרים פטרוכימיים, מחשבים, מטוסים ומוצרים בני-קיימא. יחד עם היציבות הכלכלית הגוברת אותה מספקת "פלאנו ריאל", עסקים פנימיים (ברזילאים) וחיצוניים (בעיקר ארצות הברית) השקיעו רבות בציוד ובטכנולוגיה חדשים.

ברזיל מחזיקה בתעשיית שירותים מגוונת ומורכבת גם כן. במהלך שנות ה-90 המוקדמות, הסקטור הבנקאי היה אחראי ל-16% מהתמ"ג של ברזיל. הבורסות לניירות ערך בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו נמצאות בתהליכי מיזוג, ומגזר ביטוחי המשנה עומד בפני הפרטה.

ברזיל היא מהמובילות העולמיות בייצור כוח הידרואלקטרי, כאשר הקיבולת הנוכחית עומדת על 58,000 מגה וואט. הכוח ההידרואלקטרי מספק מעל 90% מהחשמל בברזיל. שני הפרויקטים ההידרואלקטריים הגדולים בברזיל הם סכר איטייפו המייצר כ-12,600 מגה וואט (נמצא על נהר הפרנה), וסכר טוקורי הנמצא בצפון ברזיל. הכור הגרעיני המסחרי הראשון בברזיל, אנגרה 1, ממוקם בסמוך לריו דה ז'ניירו, ופועל במשך יותר מ-10 שנים. אנגרה 2 נמצא בתהליכי בנייה אחרי שנים של עיכובים. בנוסף, אנגרה 3 כבר נמצא בתכנון. שלושת הכורים יחדיו יספקו כ-3,000 מגה וואט לכשבנייתם של כולם תושלם.

בברזיל קיימים גם משאבים מינרליים נרחבים- מאגרי ברזל ומנגן הם מקורות חשובים לחומרי גלם תעשיתיים. שכבות של ניקל, בדיל, כרום, בוקסיט, בריליום, נחושת, עופרת, טונגסטן, אבץ, זהב ומינרלים אחרים מנוצלות גם כן.

בעיר סאו פאולו אשר בברזיל אחד מהמכונים הביו רפואיים החשובים בעולם, אשר עוסק בין השאר במציאת נוגדני ארס שונים - מכון בוטאנאן.


חקלאות
ברזיל נתברכה במשאבים חקלאיים רבים. בברזיל קיימים שני אזורי חקלאות עיקריים וברורים. האחד כולל את החצי הדרומי של ברזיל, ואף חלקים מעט צפוניים יותר (כלומר שני השלישים הדרומיים בברזיל). באזור זה שורר אקלים ממוזג למחצה, כמות משקעים גדולה יותר, קרקעות פוריות יותר, טכנולוגיה מפותחת יותר, תשתית הולמת וחקלאים מנוסים יותר. האזור מייצר את מרבית יבולי התבואה והזרעים מהם מיוצר שמן. באזור השני, הממוקם בצפון ברזיל ובאגן האמזונס, שורר אקלים יבש, והוא חסר כמויות משקעים מספקות, אדמות פוריות, תשתית הולמת והון לפיתוח. אף על פי שמרבית האיכרים באזור זה עובדים בחקלאות למחייתם, חלקו של האזור בייצוא מוצרי היער (קקאו, פירות טרופיים) הולך וגדל. מרכז ברזיל שופע באדמות מרעה כמעט ללא עצים. אדמות אלה הן פחות מתאימות לגידולים חקלאיים מאשר המקבילות בצפון אמריקה, ולכן הן יותר מתאימות לגידולי מרעה.

במהלך תקופת הדיקטטורה,החקלאות הוזנחה ונוצלה כאמצעי לסיפוק משאבים למגזר התעשייתי ולאספקת מזון לאוכלוסייה העירונית. עד שנות ה-80 המאוחרות מחירי הגידולים וייצואם נשלטו על ידי הממשלה, כאשר הוטלו מכסות על הסחורות המיוצאות. עם זאת, מדיניות זו השתנתה מאז שנות ה-90 המוקדמות.

החקלאות הברזילאית מגוונת למדי, ולפיכך היא מספקת את צרכיה של ברזיל כמעט לבדה (בנושאי מזון). החקלאות מהווה כ-8% מהתוצר המקומי הגולמי של ברזיל, ומעסיקה בערך כרבע מכוח העבודה ביותר מ-6 מיליון עסקים. ברזיל היא יצרנית קני הסוכר והקפה הגדולה בעולם. בנוסף, היא יצואנית של קקאו, פולי סויה, מיץ תפוזים, טבק, מוצרי יער, וכן אגוזים ופירות טרופיים נוספים. המשק החי חשוב גם כן בחלקים רבים של המדינה, כאשר נצפית צמיחה מהירה בתעשיות בשר העוף, בשר החזיר והחלב. צמיחה זו למעשה משקפת את השינוי בטעמו של הצרכן הברזילאי. באופן כמותי, גידולי השדה מהווים כ-60%, והמשק החי כ-40%. ברזיל היא יצואנית של מוצרים חקלאיים ומוצרי מזון, ואלו מהווים כ-35% מסך הייצוא הברזילאי.


גאוגרפיה
שטחה של ברזיל - 8,514,215 קמ"ר - מהווה חלק משמעותי מיבשת דרום אמריקה. 8,456,510 קמ"ר ממנו הם שטחי יבשה ו-55,455 קמ"ר שטחי מים. השיא הרם ביותר בברזיל הינו פיקו דה נבלינה שגובהו 2,994 מטרים, והנקודה הנמוכה ביותר היא חוף המדינה לאורך האוקיינוס האטלנטי.

ברזיל גובלת (מדרום לצפון) באורוגואי, ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה, פרו, ונצואלה, קולומביה, גיאנה, סורינם וגיאנה הצרפתית.

אקלים המדינה הינו אקלים טרופי ברובו, אף שישנם אזורים בעלי אקלים ממוזג בדרום המדינה. נהר האמזונס זורם בצפון המדינה ויער הגשם הגדל באגן ההיקוות של הנהר - יער האמזונאס - הינו הגדול בעולם, ומהווה מחצית משטחי יערות הגשם בעולם.


פני השטח
ברזיל משתרעת על פני מרבית שטחה הצפון-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם (אחרי רוסיה, קנדה, סין וארצות הברית). אורכה של ברזיל 4,395 ק"מ ("20 '5°16 צפון ועד "30 '33°44 דרום) ורוחבה 4,319 ק"מ ("34 '34°47 מערב ועד "32 '73°59 מערב). בשל גודלה מחולקת ברזיל לארבעה אזורי זמן.



מבחינת פני השטח, מחולקת ברזיל לשלושה אזורים עיקריים: רמת ברזיל במרכז הארץ ובמזרחה, רמת גיאנה שבצפון, ושפלת האמזונאס העצומה, התופסת כ-2 חמישיות מן שטחה של ברזיל כולה ומשתרעת על כל רוחבה של ברזיל הצפונית, בין שתי הרמות. , שבה בין השאר יער האמזונאס ונהר האמזונאס.

הרי הסיירה דל סול פרושים לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בצפונה של המדינה, והרי הסיירה דו אספינחקו נמצאים בדרומה של המדינה. ההרים הגבוהים במדינה נמצאים ברכסי הטומוקומאקה, הפאקאריימה והאימרי בצפון ברזיל לאורך גבולותיה עם גיאנה, גיאנה הצרפתית וונצואלה (גובהם עולה על 1,200 והם מהווים 0.5% משטח המדינה). 41% משטח המדינה נמוך מ-200 מטרים. מרכזה של ברזיל הינה רמה מרכזית (Planalto Central) שגובהה הממוצע כ-1,000 מטרים. מישור החוף של ברזיל הינו נרחב ומכוסה בעיקרו ביערות טרופיים, דיונות חול ויערות מנגרוב.

בברזיל שמונה נהרות הזורמים ממערב למזרח (או דרום מזרח) בואכה האוקיינוס האטלנטי. הגדולים בנהרות אלה הם נהר האמזונס והנהרות טוקנטינס- אראגוויאה. אגני נהרות אלה מכסים מחצית משטחה של ברזיל. אגן נהר האמזונס מכיל 1/5 מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ. 3,615 ק"מ מנהר האמזונס מצויים בשטחה של ברזיל ולאורך תוואי ארוך זה יורד גובה פני המים בכ-100 מטרים בלבד. אל נהר האמזונס זורמים הנהרות ג'אוארי, ג'ורואה, פורוס, מדיירה, טאפאחוס, קסינגו וטוקנטינס בחלקו הדרומי, והנהרות ברנאקו, ג'פורה, ג'ארי ונגרו בחלקו הצפוני.

הרי האנדים הינם הרים "צעירים" יחסית, בניגוד לתצורות הגאולוגיות העתיקות ביותר המצויות בברזיל. 36% משטח המדינה (בעיקר מרכזה) נוצרו בעידן הפרקמבריום. שטחי המדינה שאינם חלק מרכסי ההרים הם סלעי משקע.

את שטחה של ברזיל מקובל לחלק לחמישה אזורים-גאוגרפיים עיקריים:

צפוני (Norte) - אזור זה, ששטחו 3,869,638 קילומטרים מרובעים, חופף במידה רבה את אגן האמזונס כמשתמע מכך, בו מרוכזים מגוון גדול מאוד של צמחים ובעלי חיים, ורוב שטחו מכוסה ביער גשם טרופי. בצמחים ובגידולי האזור משתמשים לתעשיית הרפואה, וכן להכנת קינמון וגומי כמו כן, באזור זה מתבצעת כריתה רבה מאוד של עצים.
הצפון מזרחי (Nordeste) - באזור זה, ששטחו 1,561,178 קילומטרים מרובעים, שורר אקלים יבש ובצורות הן דבר שבשגרה. מרבית האוכלוסייה מתגוררת במישור החוף, שבו מגדלים מטעי קנה סוכר, וכן בערים הגדולות.

הדרום מזרחי (Sudeste) - באזור זה, ששטחו 927,286 קילומטרים מרובעים, מתגוררת רוב אוכלוסיית ברזיל ובו הערים הגדולות סאו פאולו וריו דה ז'ניירו וכן מעלי תעשייה רבים. בעבר, היה מכוסה אזור זה יער אטלנטי, אולם כיום רק כ-10% מהשטח נשארו מיוערים.
הדרומי (Sul) - באזור זה, ששטחו 577,214 קילומטרים מרובעים, מתגוררים מרבית התושבים באזור החוף. בעבר היו גדלים באזור עצי אורן, אולם רבים מהם נכרתו. כיום, מכוסה מרבית האיזו בחוות חקלאיות קטנות.
המרכזי מערבי (Centro-Oeste) - אזור זה, ששטחו 1,612,077 קילומטרים מרובעים, מכוסה כיום בסוואנה של שיחים ועשבים נמוכים. בצפון האזור מצויים יערות גשם, ובמערב - ביצות הפנטנל.

אקלים
האקלים בברזיל הינו מגוון ביותר, על אף היות יותר מ-90% משטחי המדינה באזור אקלים טרופי. צפון המדינה ומרכזה, הקרובים לקו המשווה, הם אזורים המכוסים ג'ונגלים טרופיים. האזורים הדרומיים, המצויים מדרום לחוג הגדי (קו רוחב '23°27 דרום) הינם בעלי אקלים ממוזג.

בברזיל חמישה אזורי אקלים מרכזיים: אקלים משווני, אקלים טרופי, אזורים צחיחים למחצה, אזורי רמה טרופית ואזורי אקלים סובטרופי.

הטמפרטורות באזורים המשווניים גבוהות ומגיעות לממוצע של מעל 25°C (אולם לא עוברות את ה-40°C). באזור המשווני אין שינויי אקלים במהלך השנה.

בקצה הדרומי של המדינה, בחודשי החורף (יוני - אוגוסט) יורדות הטמפרטורות ולעתים יורד שלג. האקלים באזור חוג הגדי, בערים סאו פאולו, בלו הוריזונטי וברזיליה הוא ממוזג והטמפרטורות נעות בין 15°C ו- 30°C בממוצע, וזאת בעיקר בשל מיקומן של הערים בלו הוריזונטה וברזיליה על רמה שגובהה כ-1,000 מטרים.

ערי החוף ובהן ריו דה ז'ניירו, רסיפה וסלבדור נהנות מאקלים חם עם טמפרטורות ממוצעות בין 23°C ו - 27°C. רוחות הסחר הפוקדות את הערים הינן חזקות ביותר. האקלים בערים פורטו אלגרה וקוריטיבה הוא סובטרופי, ובחורפים ייתכנו קרות.

כמות המשקעים בברזיל משתנה בין האזורים ונעה בין 1,000 ל- 1,500 מילימטרים גשם, אשר רובם יורדים בחודשי הקיץ (דצמבר - אפריל). באזור המשווני הלח מגיעות כמויות המשקעים ל-2,000 מילימטרים של גשם בשנה באזורי החוף ול-3,000 מילימטרים גשם בשנה בקירבת העיר בלם.
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה.
הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/ברזיל.
דרום אמריקה | מרכז אמריקה | כל הקישורים
| ארגנטינה | צ`ילה | ברזיל | בוליביה | פרו | אקואדור | קולומביה | אורוגואי | פרגואי | ונצואלה | מקסיקו | גואטמלה | קוסטה ריקה | אל סאלבדור | הונדורס | ניקרגואה | פנמה | בליז |