ארגנטינה | |
| אתרים המפנים לערך זה: איצטדיון אצטקה Estadio Azteca, איצטדיון מונומנטל - ריבר פלייט Estadio Monumental - River Plate, איצטדיון סנטנריו Estadio Centenario, אל ארחנטינו El Argentino, אסטוריל Estoril, אצליאורה Etseliora & JM, בונד סטריט Bond Street, בייפאס ByPass, הפאמפס Pampas, הקולוניה השוויצרית Colonia Suiza, כדורגל Football, לה סיטי ספורט La Citi Sport, לה פרגולה דה סן טלמו La Pergola de San Telmo, מוזיאום Museum, מעיינות חמים לוס פוסונס Termas - Los Pozones, מפלי האיגווסו Cataratas del Iguazu, מפלי האיגווסו Cataratas Do Iguacu, סאבווי Subway, סושי קלאב Sushi Club, סלאר - מדבר המלח Salinas Grandes, פארק לאומי פויווה Parque Nacional Puyehue, פוטאלפו Futaleufu, צ'ילה צ'יקו Chile Chico, קאזינו ווראסט Worest, קאסה ארגנטינה , קאסה זולה Casa Zoola , רוק אנד פלר`ס Rock & Feller´s | |
מדינה בדרומה של יבשת דרום אמריקה השוכנת בין הרי האנדים לאוקיינוס האטלנטי. ארגנטינה גובלת עם אורוגוואי, ברזיל, פרגוואי, בוליביה וצ'ילה. מבחינה גאוגרפית ותרבותית, שייכת ארגנטינה לאמריקה הלטינית. המילה ארגנטינה באה מהשם הלטיני של המתכת כסף - ארגנטום (Argentum). הרפובליקה נקראה כך, לאחר איחוד הפרובינציות של נהר לה פלטה (נהר הכסף) שקדם לה. היסטוריה האירופים הגיעו לאזור בשנים המוקדמות של המאה ה-16 (הראשון שראה ויישב את הארץ היה יורד הים הספרדי חואן דיאז די סוליס ב-1516), אשר בחפשו אחר מתכות יקרות (כסף וזהב), כינה את הנהר הגדול אשר נגלה בפניו "Río de la Plata", בספרדית "נהר הכסף" - כינוי אשר התגלגל ודבק במדינה כולה. המושבה בואנוס איירס נוסדה ב-1536 על ידי פדרו דה מנדוסה (Pedro de Mendoza) ולאחר שנהרסה על ידי ילידים אינדיאנים, נוסדה בשנית ב-1580 על ידי חואן דה גאראיי (Juan de Garay). ב-1810 הגיעו לארגטינה הידיעות על כך שמלך ספרד פרננדו השביעי הופל על ידי צבאות נפוליאון. ב-25 במאי 1810 הקימו פרנסי העיר בואנוס איירס את הכת (החונטה) השלטת הראשונה. הכרזת העצמאות הרשמית של הפרובינציות של נהר לה פלטה משלטון ספרד אירעה ב-9 ביולי 1816 בעיר טוקומאן. ב-1817 הגנרל הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין חצה את הרי האנדים כדי לשחרר את צ'ילה ופרו משלטון ספרד, ובכך שם קץ לאיום הספרדי על עצמאותה של ארגנטינה. בעשורים הראשונים לעצמאות הרפובליקה התחוללו עימותים אלימים בין קבוצות שדגלו בשלטון מרכזי בראשות בואנוס איירס (צנטרליסטים) לבין הפדרליסטים, שדגלו בשלטון אוטונומי לכל אחת מהפרובינציות הפדרליות. איחוד לאומי הושג והחוקה הושלמה ב-1853. בשנות השמונים של המאה ה-19 פעל צבא ארגטינה להכנעתם של האינדיאנים הנותרים באזורי הפאמפס ופטגוניה. המסע ל"כיבוש המדבר" (Conquista del desierto) כלל גם מעשי טבח המוניים, שבעקבותיהם שיעורם של האינדיאנים באוכלוסיית ארגטינה כיום נמוכה בהרבה מאשר במדינות השכנות בדרום אמריקה. מסוף המאה ה-19 ועד ההפיכה הצבאית הראשונה בשנת 1930 זכתה ארגנטינה ליציבות פוליטית ולתנופת שגשוג מרשימה ומתמדת, שמשכו אליה מאות אלפי מהגרים מאירופה. בתחילת המאה ה-20 הייתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי "אסם העולם". אחרי מלחמת העולם השנייה עלתה לשלטון התנועה הפופוליסטית של חואן פרון. היא גרמה לקיטוב בחברה הארגנטינית. בעשורים הבאים ידעה ארגטינה שנים רבות של שלטון רודני צבאי ושנים מועטות של שלטון אזרחי נבחר. החונטה הצבאית שהתחלפה מדי פעם במשטרים דמוקרטיים מושחתים גרמה לבעיות כלכליות קשות. תקופת הרודנות הצבאית האחרונה הייתה בין השנים 1976 ל-1983. בשנת 1982, לנוכח המשבר הכלכלי המחריף, פלש צבא ארגנטינה לאיי פוקלנד, השוכנים במרחק של כ-500 ק"מ מחופיה של ארגנטינה ונמצאים בריבונות בריטניה. הפלישה הסיחה את דעת הקהל מהמצב הכלכלי, אולם ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר שיגרה את הצי הבריטי לשחרר את האיים. הצבא הבריטי המיומן הביס את הצבא הארגנטינאי תוך שבועיים, ובמהלך הלחימה הושמד כמעט כליל הצי הארגנטינאי. התבוסה הצבאית הצורבת זירזה את סיומה של הדיקטטורה הצבאית ב-1983. המשטר הדמוקרטי הושב על כנו ב-1983 ובבחירות לנשיאות נבחר מועמד המפלגה הרדיקלית ראול אלפונסין. עם זאת, אלפונסין התקשה להתמודד עם המשבר הכלכלי המתמשך ברפובליקה, וב-1989 הוא התפטר מהנשיאות. במקומו נבחר לנשיאות מועמד המפלגה הפרוניסטית, קרלוס מנם, שכיהן בתפקיד עד 1999. בשנות כהונתו של מנם הושגה יציבות כלכלית ובוצעו תהליכי הפרטה נרחבים של חברות ושירותים ציבוריים. הנשיא הבא, פרננדו דה לה רואה, נאלץ להתפטר מתפקידו ב-2002 בעיצומו של משבר כלכלי חריף שהביא את ארגנטינה לספה של פשיטת רגל. ההתפטרות עוררה משבר חוקתי, שבסופו מונה אדוארדו דואלדה לנשיא. בבחירות שהתקיימו שנה אחר כך, ב-2003, נבחר נסטור קירשנר לנשיא. בשנים האחרונות, תחת שלטונו של קירשנר, שבה היציבות הכלכלית לארגטינה. פוליטיקה החוקה הארגנטינאית של שנת 1853 נערכה מחדש בשנת 1994. היא מפרידה בין הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת ברמה הלאומית וברמת הפרובינציה. הנשיא וסגנו נבחרים בבחירות ישירות לכהונה בת ארבע שנים. הם מורשים להבחר לכהונה שלישית, בתנאי שאחת הכהונות הופסקה מוקדם מהצפוי. הנשיא ממנה את הקבינט והחוקה נותנת לו כוח רב בתור ראש המדינה וראש הקבינט. החוקה מאפשרת לו להביא חוקים מתוקף צו נשיאותי, בתנאי שהם "הכרחיים ונחוצים ביותר", ויש לו זכות וטו. הפרלמנט הארגנטינאי, שנקרא הקונגרס הלאומי (Congreso Nacional) מורכב משני בתים: סנאט (Senado) שכולל 72 חברים ובית הנבחרים (Cámara de Diputados) עם 257 נבחרים. החל משנת 2001 הסנאטורים נבחרים באופן ישיר מכל פרובינציה, כולל הבירה הפדרלית, המיוצגת על-ידי 3 סנאטורים. הסנאטורים נבחרים ל-6 שנים, כל שנתיים נערכות בחירות ושליש מחברי הסנאט נבחרים כל פעם. חברי בית הנבחרים נבחרים ל-4 שנים, גם בחירות אלה נערכות מדי שנתיים, ובוחרים בשיטה היחסית מחצית מחברי בית הנבחרים. כלכלה ארגנטינה נהנית מכמות עצומה של מחצבים, אוכלוסייה משכילה ומגזר חקלאי ששם דגש על היצוא. למרות כל התנאים הטובים האלה, החל משנות ה-80 המדינה שקעה בחוב חיצוני עצום, אינפלציה שהגיע לשיאים של 200% בחודש. על מנת להאבק במשבר, הממשלה ניסתה להפחית את שליטתה בכלכלה, להנהיג רפורמות ליברליות והפריטה את המשק. הרפורמה הרדיקלית במטבע בשנת 1991, שהשוותה בין הדולר לפזו, חיבלה קשות בצמיחה הכלכלית והייתה בין הגורמים הראשיים לפרוץ המשבר החמור בתחילת שנות האלפיים. המשבר בכלכלה העולמי חיבל עוד יותר בכלכלתה הרעועה של ארגנטינה. ניסיונות להקטין את תקציב המדינה לא עזרו. המשבר הגיע לשיאו ב-2001 עם התמוטטות אגרות החוב הממשלתיות והבנקים. דרישות הבנק העולמי להחזר ההלוואות החמירו את המצב. ארגנטינה הפסיקה את הצמדת הפזו לדולר בינואר 2001. והחל משנת 2004 ישנה התאוששות מסוימת, אך המצב עדיין קשה. פרובינציות בארגנטינה ישנן 23 פרובינציות ומחוז פדרלי אחד. בואנוס איירס (מחוז פדרלי)* פרובינציית בואנוס איירס קטמארקה צ'אקו צ'ובוט קורדובה קוריינטס אנטרה ריוס פורמוזה חוחוי לה פאמפה לה ריוחה מנדוסה מיסיונס נאוקן ריו נגרו סאלטה סן חואן סן לואיס סאנטה קרוס סאנטה פה סנטיאגו דל אסטרו ארץ האש ואיי האוקיינוס הדרומי טוקומאן הערים הגדולות כ-88% מאוכלוסייתה של ארגנטינה גרים בישובים עירוניים. כ-3 מיליון גרים בבואנוס איירס וכ-11 מיליון גרים בבואנוס איירס רבתי. מתיישבים אירופאים רבים היגרו לערי ארגנטינה במהלך ההיסטוריה. הערים האלו הציעו עבודה, חינוך והזדמנויות אחרות למהגרים החדשים להיכנס למעמד הביניים. בהשוואה לרוב ארצות דרום אמריקה כיום, בארגנטינה יש מעמד ביניים גדול מאוד. רבים מבני המעמד הזה עובדים בתעשייה, בעלי עסקים קטנים וחלק ניכר עובד בסקטור הציבורי והשירותים. רובם גרים במבנים רבי קומות או קוטג'ים עם גינה צמודה. העשירים מעדיפים לגור בווילות ואחוזות בפרברים היוקרתיים. החל משנות ה-30 הרבה עובדי כפיים עברו לערים הגדולות על מנת למצוא עבודה, דבר הגרם למחסור בדיור. כתוצאה מכך נוצרו שכונות עוני, עם פחונים ובתים מקרטון. הכמות העצומה של כוח עבודה זמין וזול גרמה לכך, שרבים מהם מסוגלים למצוא רק עבודה חלקית. עריה של ארגנטינה נראות אירופאיות לכל דבר, תוך כדי הדגשת המוצא האירופאי של מתיישביה. רובן בנויות בסגנון ספרדי סביב כיכר מרכזית - הפלאזה. הכנסייה ומבני הקהילה החשובים, בדרך כלל פונים אל הפלאזה. בנוסף ארגנטינה מחזיקה בעיר הדרומית ביותר בעולם אושוואיה. הערים הגדולות הן: בואנוס איירס מר דל פלטה קורדובה רוסאריו מנדוסה סאנטה פה מר דל פלאטה לה פלאטה טוקומאן סאלטה רכס הפיץ רוי גאוגרפיה ארגנטינה היא המדינה השמינית בגודלה בעולם מבחינת שטח. היא נמצאת באמריקה הדרומית בשכנות לפרגוואי, צ'ילה, בוליביה, אורוגוואי וברזיל. מבחינה טופוגרפית ניתן לחלק את ארגנטינה לשלושה חלקים עיקריים: המישורים הפוריים של הפאמפס במרכז המדינה, שהם מרכז העושר החקלאי של ארגנטינה הרמה של פטגוניה בדרום ורכס הרי האנדים לאורך הגבול המערבי עם צ'ילה, ובו הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אמריקה כולה - היא ההר אקונקגואה (Aconcagua), המתנשא לגובה של 6,960 מטר. הנהרות העיקריים הם נהר פרנה (Parana), אחד הנהרות הארוכים בעולם, ונהר אורוגוואי (Uruguay), בצפון מזרח המדינה. שני נהרות אלה זורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, והם יוצרים אזור המכונה מסופוטמיה ("בין הנהרות", ביוונית), ובו מחוזות אנטרה ריוס ("בין הנהרות"), קוריינטס ("זרמי המים") ו-מיסיונס. לקראת סופם מתאחדים שני הנהרות והם יוצרים דלתה מרהיבה, ואת הנהר הרחב בעולם, הוא ה-ריו דה לה פלאטה. נהרות גדולים אחרים הם יובליו הרבים של נהר הפרנה - וביניהם: נהר איגואסו (Iguazu), בגבול בין ארגנטינה לברזיל, ובו מפלי איגואסו המפורסמים והמרהיבים הפרגוואי, הברמחו (Bermejo), הפילקומיו (Pilcomayo) וכן הנהר סלאדו (Salado), "הנהר המלוח". במרכז ובדרום המדינה זורמים נהרות גדולים אף הם, וביניהם נהר אטואל (Atuel), נהרות הקולורדו (Colorado, "אדום") ו-נגרו (Negro, "שחור") הזורמים במקביל לאורך מאות קילומטרים, ונהר צ'ובוט (Chubut). האקלים בארגנטינה הוא ממוזג, עם נקודות קיצון בצפון (אקלים סובטרופי) ובדרום (צחיח וקר). ארגנטינה גם טוענת בעלות על טריטוריה באנטארקטיקה - אנטארקטיקה הארגנטינית. דמוגרפיה ארגנטינה היא מיזוג של מספר קבוצות אתניות עם הרבה יוצאי איטליה וספרד. גלי ההגירה העיקריים היו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בפטגוניה יש יצוג נכבד ליוצאי ויילס. כמו כן יש הרבה יוצאי המזרח התיכון, המרוכזים בעיקר בערים. השפה הרשמית היא ספרדית. עיקר האוכלוסייה היא קתולית, אך יחד עם זאת הקהילה היהודית היא הגדולה ביותר בכל אמריקה הדרומית עם כ-300,000 נפש. ישנה גם קהילה פרוטסטנטית חזקה. התושבים המקוריים מונים כ-700,000 נפש והם יושבים בעיקר בצפון, צפון-מערב ודרום. | |
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/ארגנטינה. |  |