קרלוס
איליץ' רמירז סנשז (נולד ב-12 באוקטובר 1949), הוא שמו האמיתי של הטרוריסט הבינלאומי שנודע בשם קרלוס, או קרלוס התן.

הכינוי התן ניתן לו על ידי העיתונות, משום שדרכי פעולתו וחמקמקותו הזכירו את גיבור ספרו של פרדריק פורסיית "יומו של התן", שתורגם בעברית ל"נשיא על הכוונת", ובעקבותיו יצא גם סרט בשם זה. עותק מספר זה נמצא בחדרו במלון בעת אחד מהחיפושים הרבים אחריו. הוא עצמו חמק.

קרלוס נודע גם כפלייבוי חובב נשים, אוהב החיים הטובים ותענוגותיהם, ומעשן סיגרים יקרים.

הוא היווה יעד למצוד נרחב שערכו אחריו משטרות ושירותי ביון של מדינות רבות, וכן המשטרה הבינלאומית - האינטרפול. בסופו של דבר הוסגר על ידי שירות הביטחון הסודאני לצרפת, בשנת 1994, ומאז הוא יושב בכלא הצרפתי.


קורות חייו
קרלוס נולד בעיר קראקאס, בירת ונצואלה. אביו, עורך דין מרקסיסט, קרא לו על שמו של ולדימיר איליץ' לנין, מאבות הקומוניזם.

הוא התחנך בבית ספר מקומי בקראקאס וב-1959 הצטרף לתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית. נראה שעבר הכשרה רעיונית ואימוני שדאות שונים בקובה.

ב-1966 התגרשו הוריו ואמו עקרה עם איליץ' הצעיר ועם אחיו לנין לאנגליה, שם למד ב- Stafford House Tutorial College בעיר קנסינגטון. אביו ניסה לרשום את שני האחים לאוניברסיטת סורבון בפריז, אך לבסוף העדיף את אוניברסיטת פטריס לומומבה במוסקבה, שם נחשף לסכסוך הישראלי-ערבי, וממנה סולק ב-1970 בגין חתרנות.

כנראה שלמעשה סומן על ידי הק.ג.ב. ויועד למשימתו כטרוריסט מומחה.

בעקבות נדודיו אלה שלט איליץ' היטב בשפות ספרדית ורוסית, וברמה טובה מאוד באנגלית. כמו כן היה בעל ידע רב בערבית ובצרפתית אותן למד.

ב-1970 יצא איליץ' לאימוני גרילה של החזית העממית לשחרור פלסטין, בעמאן, ירדן. במחנה אימונים זה הודבק לו השם "קרלוס". בעת אירועי ספטמבר השחור נלחם קרלוס עם אנשי החזית העממית נגד כוחות הביטחון הירדנים, אך לבסוף נמלט ללונדון, שם למד מספר קורסים בבית הספר לכלכלה של לונדון (London school of Economics).


קריירת טרור
-1973 ביצע קרלוס את פעולתו הראשונה. נסיון כושל לחסל את איש העסקים היהודי, אדוארד זיו, מנכ"ל מרקס אנד ספנסר העולמית, בתגובה לחיסולו של איש התיאטרון הפלסטיני מוחמד בודיה, שנחשב לאחד ממנהיגי החזית העממית, על ידי המוסד הישראלי. הוא ירה בזיו בפניו ירייה בודדת, בחדר האמבטיה בביתו, בעת שהתכונן לשינה. הכדור השני נתקע, וקרלוס נמלט כשהוא סבור שהצליח במשימה, אך זיו החלים.

קרלוס אימץ לעצמו דפוס חדש ולא מוכר של לקיחת אחריות אישית לפיגועים.

הוא נטל אחריות לפצצה שהתפוצצה בסניף בנק הפועלים בלונדון. למרות מצוד נרחב אחריו בגין ההתנקשות בזיו הוא חזר ללונדון עם פצצה, אותה השליך לתוך הדלת המסתובבת בכניסה לסניף. רק פקידה אחת נפצעה קל מאוד.

הוא נטל אחריות להשלכת רימון בבית הקפה הפריזאי "דראגסטור" בסאן ז'רמן, בו נהרגו 2 אנשים ונפצעו 34, וסדרת התקפות באמצעות מכוניות תופת על שלושה יומונים צרפתים ותחנת רדיו שגילו גישה פרו-ישראלית, בהן איש לא נפגע.

בתקופה זו הוצמד לו כעוזר ושותף מישל מוחארבל, איש החזית העממית. הם פעלו יחד.

ב-17 בינואר 1975 נערכה התקפה באמצעות ירי טילים על מטוסי אל-על בשדה התעופה אורלי בפריז. קרלוס גייס טרוריסט גרמני בשם יוהן ויינריך שירה שני טילים מבניין הטרמינל למטוס, אך החטיא ופגע במכונית ובמטוס יוגוסלאבי. קרלוס וויינריך נמלטו.

כעבור שבועיים חזר קרלוס שוב לאורלי, עם שלושה מחבלים פלסטינים מאומנים. שדה התעופה היה תחת כוננות גבוהה. קרלוס ואנשיו התגלו ונפתח קרב יריות. שמונה אנשים נפצעו קשה ונלקחו בני ערובה. בתמורה לשחרורם הוטסו קרלוס ואנשיו לבגדאד.

בתקופה זו החל קרלוס בתכנון מבצעים מתוחכמים, בהם הוא היה ראש צוות ולא מבצע יחידי. החזית העממית ראתה בו נכס. הוא סיפק לטרור שלה שפע פרסום וחשיפה. הצלחותיו בפועל היה קלושות מאוד, אך הוא הפך לדמות מציתת דמיון ואפופת מסתורין.

ב-27 בינואר נעצר בפריז איש הקשר של החזית העממית עם קרלוס, הלבנוני מישל מוחארבל. הוא הוביל את השוטרים לרחוב טולייה (Toullier) מס' 9 בפריז, לדירה ששמשה את אנשי "החזית העממית". מעריכים שמוחרבאל לא רצה להסגיר את קרלוס, שכן החוקרים והוא הגיעו לדירה בלתי חמושים. למרבה ההפתעה בילה קרלוס במסיבה בדירה. קרלוס חיסל את שני השוטרים ואת מוחארבל, ונמלט לבריסל ומשם לביירות. תהילתו של קרלוס גדלה, מה גם שהוא טען שמוחארבל היה סוכן המוסד. כעת שמו ותמונתו של קרלוס הייתה בידי ארגוני המודיעין השונים.

ודיע חדאד כעס על חיסולו של מוחרבאל, מטובי אנשיו, ועל הרס התשתית של הארגון באירופה שנבנתה בעמל רב, במשך שנים. אך קרלוס והמיתוס סביבו היו נכס לארגון.

באותה שנה, 1975, על רקע מירדף בינלאומי שנפתח בעקבותיו של קרלוס, פרסם המו"ל הישראלי אלי לנדאו (לימים ראש העיר הרצליה) בהוצאת הספרים שלו בתל אביב "א.ל. הוצאה מיוחדת" את הספר הראשון בעולם שהתמקד בשיחזור חייו וקורותיו של הטירוריסט הנודע. הספר שהופיע בעברית תחת השם "קרלוס", הוצג לקהל הקוראים בארץ כספר שנכתב בידי סופר זר בשם א.ל. האנטר, שהיה הפסבדונים בו השתמש הסופר הישראלי הנודע עמוס אריכא שכתב אותו. כעבור זמן קצר תורגם הספר לכמה שפות בידי המו"ל הישראלי ופורסם בשמות "סופרים" שונים, וזכה בהצלחה באירופה ובמקומות אחרים.


ההשתלטות על פגשת שרי אופ"ק
בדצמבר 1975 ביצע קרלוס את פעולתו המפורסמת ביותר. הוא ושישה מחבלים נוספים (בהם גבריאלה קרוכר-טידמן והנס יואכים קליין, אנשי באדר מיינהוף) השתלטו בווינה על מושב שרי אופ"ק (המדינות המפיקות נפט). הם לקחו כבני ערובה 60 איש. מעריכים שהפעולה הוזמנה על ידי מועמר קדאפי שליט לוב, או סדאם חוסיין שליט עיראק, במטרה להעלות את מחירי הנפט בניגוד למתוכנן. החזית העממית וודיע חדאד בראשה ראו בכך דרך להטיל פחד, וכך לסחוט בעתיד דמי חסות בתמורה להבטחתם שלא לפעול. לשם כך נתבקש קרלוס לחסל את אחמד זאכי ימני, שר הנפט הסעודי, בשל קשריו עם המערב, ואת ג'משיד אמוזגאר, שר הנפט האיראני, בשל אהדתו לשאה.

קרלוס הגיש מסמך עקרונות המאבק הפלסטיני, ודרש שהוא יוקרא בטלוויזיה האוסטרית. הוא הקפיד מאוד להדגיש את שמו ואת עובדת מעורבותו, כדי להאדיר את המוניטין שלו.

ב-22 בדצמבר טסו החטופים והחוטפים לאלג'יריה במטוס שנמסר להם ושם שחררו 30 בני ערובה. משם טסו לטריפולי, בירת לוב, ושחררו את רוב החטופים האחרים. משם טס המטוס שוב לאלג'יריה, שם שוחררו גם האחרים והטרוריסטים קיבלו מקלט מדיני.

קרלוס זומן לעדן לפגישה עם ראשי החזית העממית כדי לנסות להסביר מדוע לא חיסל את שרי הנפט של איראן וסעודיה, כפי שהתבקש. הועלתה נגדו ההאשמה שהוא נטל לעצמו דמי כופר עבורם. כיום מעריכים כי הוא קיבל בין 5 ל-40 מיליון דולר בתמורה לראשיהם, הישר לכיסו הפרטי, אך הוא הכחיש זאת. ודיע חדד שילחו ללא עונש, אך סילק אותו מהחזית העממית (פברואר 1976). מעתה היה קרלוס לטרוריסט שכיר-חרב ולא חלק מארגון כלשהוא.


קרלוס טרוריסט מקצועי
קרלוס הפך לטרוריסט שכיר. ב-1976 הוא נעצר ביוגוסלביה לזמן קצר, שוחרר, ונסע לבגדאד. משם עבר שוב לעדן, שם ישב באופן קבע, וללא הפרעות. הוא הקים את "הארגון למאבק ערבי מזוין", שכלל טרוריסטים פלסטינים, סורים, לבנונים וגרמנים. קרלוס טווה רשת קשרים עם שירותי ביון של מדינות מפוקפקות. הוא אף חתם חוזה עבודה עם השטאזי המזרח גרמני. גם מהסקוריטטה הרומני קיבל משימה לחיסולם של גולים פוליטיים רומנים באירופה, ופיצוץ "רדיו אירופה החופשית" במינכן. קרלוס הציע את שירותיו גם למשטר העיראקי ול"חזית העממית", לאחר מותו של ודיע חדד.

ארגונו של קרלוס לא עלה לכותרות עד 1982, עת נכשל ניסיון לפגוע בכור גרעיני צרפתי. טיל בעל מנגנון הפעלה מרחוק לא הצליח לחדור את קירות הבטון של הכור.

שני אנשים מארגונו נעצרו, ובהם אשתו של קרלוס, מגדלנה קופ, יוצאת ארגון באדר-מיינהוף. קרלוס כתב מכתב מנומס אל השלטונות הצרפתים, ובו הצעה לשחרר את אשתו בטובות. בקשתו נדחתה ואשתו נשפטה ל-6 שנים, מהן ישבה בבית הסוהר 3 שנים בפועל.

קרלוס יזם בתגובה סדרת מתקפות על מטרות צרפתיות, כמו שתי פצצות ברכבת ה-TGV שגרמו למות 5 אנשים ופציעת 27, פיצוץ ב"בית צרפת" בברלין, פיצוץ "בית תרבות צרפת" בביירות, רצח דיפלומט צרפתי ואשתו ההרה בביירות, התקפה על שגרירות צרפת באוסטריה, פיצוץ מכונית תופת ליד שגרירות צרפת בביירות שקטלה 11 איש ובראש השנה האזרחית - פיצוץ נוסף ברכבת ה-TGV שהרגה 7 אנשים ופצעה 44.

פעולותיו הביאו לכך שמדינות רבות העדיפו שלא להתעמת איתו, ונהגו סבלנות כלפי מהלכיו. עם זאת התהדק המצוד הסמוי אחריו.

גרמניה המזרחית גרשה אותו, תחת לחץ אמריקני, הונגריה סירבה ב-1985 לקבלו, וגם עיראק התכחשה לו, ולפיכך הוא מצא מקלט בלוב, אחריה בקובה, ומשם לסוריה, שקיבלה אותו בזרועות פתוחות והוא התיישב בה עם אשתו מגדלנה ובתו אלבה-רוזה. בתמורה דרשה ממנו סוריה לא לעסוק עוד בטרור. בעקבות מאמצים של המשטרה העיראקית לעצרו, הוא התבקש לעזוב את סוריה, עבר לירדן, ומשם לחרטום, בירת סודאן.


קרלוס נעצר ונשפט
אמנם קרלוס התקבל בחמימות בחרטום, אך שירותי הביטחון האמריקאיים והצרפתים דרשו את הסגרתו. הם הציעו לסודנים הצעות מפתות תמורת ראשו. דבר שעמד לקרלוס לרועץ היה אורח חייו הנהנתני, שלא התיישב עם האיסלאם האדוק במדינה. לסודאן היה חשוב להמחק מרשימת המדינות התומכות בטרור, והסגרת קרלוס הייתה דרך מצוינת להשיג זאת. לבסוף נעצר קרלוס ב-14 באוגוסט 1994 והוסגר לצרפת.

משפטו של קרלוס נפתח ב-12 בדצבמבר 1997, וב-23 בדצמבר 1997 הוא הואשם בסדרת הפיגועים של שנת 1975 ונידון למאסר עולם.

סביב קרלוס התפתח מיתוס כאילו השתתף במבצעים מפורסמים שונים, אשר כנראה אין לו כל קשר אליהם. כך היא התקפת אנשי "ספטמבר השחור" על ספורטאי מינכן ב-1972, וכך חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה, בהן לא נטל חלק. קרלוס עצמו נהג להתפאר ולפזר רמיזות כאילו היה מעורב באירועים נועזים שונים.

בעת שהותו בכלא קרלוס התאלסם וביוני 2003 פרסם את ספרו "האיסלאם המהפכני", ובו תמך באוסאמה בן-לאדן ופעולותיו נגד ארצות הברית. ב-2004 התארס לעורכת הדין שלו איזבל קאוטנט-פיירה, שהתפרסמה גם בהופעותיה כסנגורית של סלובודן מילושביץ', והפושע הנאצי קלאוס בארבי.
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה.
הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/קרלוס.
דרום אמריקה | מרכז אמריקה | כל הקישורים
| ארגנטינה | צ`ילה | ברזיל | בוליביה | פרו | אקואדור | קולומביה | אורוגואי | פרגואי | ונצואלה | מקסיקו | גואטמלה | קוסטה ריקה | אל סאלבדור | הונדורס | ניקרגואה | פנמה | בליז |