ונצואלה | |
היא מדינה שממוקמת באזור הצפוני של דרום אמריקה. היא גובלת עם קולומביה במערב, ברזיל בדרום, עם גיאנה במזרח, ועם הים הקריבי בצפון. היסטוריה כחצי מיליון בני שבטי הקאריב, אראוואק וצ'יבצ'ה חיו באזור שנקרא כיום ונצואלה, עד שהגיעו הכובשים הספרדיים. במסעו השלישי של כריסטופר קולומבוס הוא הגיע עד קרוב לשפך נהר האורינוקו, קולומבוס הבחין בערבוב המים המתוקים שמזרים נהר האורינוקו למרחבי האוקיינוס, וכגאוגרף היה צריך לנחש כי נהר עצום שכזה עובר ביבשת גדולה, אולם, קולומבוס לא האמין כי קיימת יבשת נוספת בחצי הכדור הדרומי ושב לסייר צפונה משם, מחמיץ למעשה את גילויה של אמריקה הדרומית. אמריגו וספוצ'י היה כנראה האירופאי הראשון שהגיע לחופי ונצואלה (ב-1500), אנשי המשלחת שבראשותו הם אלה שהעניקו למדינה את שמה הנוכחי שמשמעותו - ונציה הקטנה. (בגלל מנהגם של התושבים שחיו בשפך הנהר לבנות בתים על עמודים הנטועים ביובלי הדלתה). הספרדים התיישבו בתחילת המאה השש עשרה ב- Cumaná, והפכו אותה לעיר מרכזית. המקומיים התנגדו נמרצות וניסו להיאבק בספרדים, שהשאירו אחריהם הרס ומוות. נחישותם של ההיספנים נבעה מהחיפוש הבלתי מתפשר אחר זהב. כאשר מאמציהם עלו בתוהו, נטשו את ונצואלה החבולה. ונצואלה הכריזה על עצמאותה ב-5 ביולי 1811, אך ניסיון ראשון זה להקים רפובליקה עצמאית לא צלח, וכמוהו גם ניסיון נוסף ב-1813. ב-1821 הביסו כוחותיו של המשחרר הגדול של דרום אמריקה, סימון בוליבר, את הספרדים וסילקו אותם מאזור ונצואלה, שנעשה חלק מרפובליקת קולומביה הגדולה. ב-1830 מרדה ונצואלה בקולומביה הגדולה והכריזה על עצמאות. משבר עצום פקד אותה, מאבקי כוח, הפיכות ומעשי טרור רצחניים שאיימו על שלמותה, וסדרה של רודנים מיליטנטיים שלטו בה ביד רמה. פוליטיקה הפוליטיקה של ונצואלה, כמו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, אופיינה לאחר עצמאותה בחוסר יציבות פוליטית, הפיכות צבאיות ומשטרים ששירתו את האינטרסים של ההון הצפון אמריקאי והאירופאי. ב-1958 הסתיימה תקופת הדיקטטורה של הגנרל פרז חימנז ששלט מ-1952 והוכרז על בחירות להמשך אותה שנה. אך טרם הבחירות נחתם הסכם פונטו פיחו בין נציגים של שלושת המפלגות הגדולות. הסכם זה חילק למעשה את השלטון בין המפלגות ומנע תחרות אמיתית. כיום נהוג בונצואלה לכנות את המשטרים שבין אותה תקופה לתקופת בחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא, המשטרים הפונטו פיחסטים. ב-1989, עקב המצב הכלכלי הקשה החלו התקוממויות עממיות בפרברי קראקס שהתפשטו תחילה לקראקס עצמה ולאחר מכן ליתר המדינה. במהלך האירועים בהם פשטו עניים על בתי עסק, חסמו כבישים ושיתקו את הבירה, הורה הנשיא קרלוס אנדרס פרס למשטרה לפתוח באש חיה על מפגינים וגרם למותם של מאות עד אלפי אנשים. התקוממויות אלו הנקראות קרקסו (מילולית: מכת קראקס) היו שלב ראשון בשינוי מאזן הפוליטיקה בונצואלה. ב-1992 הוביל גנרל אלמוני בשם הוגו צ'אווס נסיון הפיכה צבאי שנכשל אך מיקם את צ'אווס עמוק בתודעה הציבורית. לאחר יציאתו מן הכלא הקים צ'אווס את התנועה לרפובליקה החמישית, שחרתה על דגלה את הסוציאליזם והמלחמה בשחיתות ודרשה ליצור חוקה חדשה שתשרת את האינטרסים של העם. ב-1998 נבחר צ'אווס לנשיאות, והוביל מהלך ליצירת חוקה חדשה שתגביר את הדמוקרטיה במדינה. וב-1999 נבחר מחדש על פי אותה החוקה. באופוזיציה יושבות המפלגות אקסיון דמוקרטיה וקופאי, יחד עם מפלגות נוספות פחות משמעותיות, אך האופוזיציה איננה מאוחדת וחלשה. העם הונצואלני מאוד מפולג כיום בין מחנות האופוזיציה והקואליציה, כאשר תומכיו של צ'אווס מכונים צ'אוויסטים והמתנגדים מכונים אסקוולידוס (escualidos). רובה של התיקשורת מתנגדת במובהק לממשלתו של צ'אווס, אך ישנם מספר רב של אמצעי תקשורת קטנים ולא כלכליים שתומכים בשלטונו של צ'אווס. עיקר הפילוג הוא סביב השאלה האם לתמוך בסוציאליזם שנתמך על ידי צ'אווס, לבין כלכלת שוק חופשית, והוא מאופיין בהתפלגות מעמדית ברורה שבה העניים תומכים ברובם הגדול בסוציאליזם והעשירים תומכים בשוק החופשי. מעמד הביניים אינו אחיד כמו היתר. האופוזיציה מואשמת פעמים רבות בנסיונות לא דמוקרטיים להפיל את השלטון, כמו נסיון ההפיכה באפריל 2002 שהסתיים בכשלון וכן התנקשות בחייו של התובע הכללי דנילו אנדרסון. צ'אווס הוביל מדיניות של עימות עם ארצות הברית, שהובילה להטלת מגבלות על ידי ממשלת ארצות הברית על מכירת נשק לונצואלה, לאחר שנים רבות בהם רובם של כלי הנשק של צבא ונצואלה היו מתוצרת ארצות הברית. המגבלות על רכישת נשק מארצות הברית הובילו את ונצואלה להידוק יחסים עם רוסיה. בקיץ 2006 נחתם בין רוסיה וונצואלה עסקת נשק גדולה שכללה 103,000 רובי קלצ'ניקוב, 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי-30 ו-30 מסוקי קרב. כלכלה למרות שבתחילת המאה העשרים גילו נפט באזור אגם מאראקאיבו, המדינה נותרה מדינה ענייה, עם בעיות חברתיות רבות. למרות שלאחרונה מצבה די-יציב, עדיין מאיימות עליה סכנות של מפלות כלכליות והאווירה הכלכלית בה מתוחה. פרט לתוצרי חקלאות ולנפט, הייצוא כולל מתכות ממכרות מקומיים. גאוגרפיה ונצואלה נמצאת בחצי הכדור הצפוני, בצפון אמריקה הדרומית על חוף הים הקריבי. נמצאת בין קווי הרוחב 0 ל- 10. גובלת בים הקריבי בצפון, בגיאנה במזרח, בברזיל בדרום ובקולומביה במערב. קו החוף משתרע לאורך כ-2,800 ק"מ. גובה: מינימום – 0 מקסימום – 1979 מ´ – פיקו בוליבר. ונצואלה מחולקת למספר חבלים: אזור קורו (Coro region) בצפון המדינה, רמת גיאנה הכוללת כמחצית המדינה (גובה הממוצע כ-2,700 מטר מעל פני הים, הרמה אינה משטח אחיד אלא מחורצת על ידי ערוצי נחלים ופסגות הרים. בחלק המזרחי של הרמה נמצא מפל אנחל הנחשב לגבוה ביותר בעולם, עומק נפילת המים הוא קרוב ל-1,000 מטר. תכסית הרמה כוללת יער צפוף ומטעי עץ הגומי. האוכלוסייה המקומית כוללת שבטים השומרים על בידולם משאר האוכלוסייה. מישורי היינוס (Llanos) שפלת האמזונס שפלת מרקאיבו (Maracaibo Basin) בחלקה המערבי של המדינה.שבמרכזה נמצא אגם מרקאיבו. הרי האנדים דמוגרפיה דת: 96% קתולים, 2% פרוטסטנטים, 2% אחרים. אורבניזציה: כ - 90% עירוניים, מתוכם כשליש מתגוררים בשלוש ערים: קרקס, ולנסיה ומרקאבו. שפה: ספרדית גדע: למעלה ממחצית התושבים בני תערובת (מסטיצו), כ-20% לבנים, כ-10% שחורים,וכ-5% ילידים (אינדיאנים). | |
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/ונצואלה. |  |