קינואה | |||
מקור הקינואה הוא באזור הרי האנדים בדרום אמריקה, שם שימשה מקור מזון חשוב לילידים מזה 6000 שנים. מקור שמה של הקינואה הוא בשפת הקצ'ואה, והשם המקובל נבע מההגייה הספרדית של השם המקורי קִינְוָּה (kinwa). הקינואה הוא צמח עמיד ביותר ומסוגל לגדול בתנאי סביבה קשים, ולכן מסוגל לגדול בקלות גם בהרי האנדים עד גובה של 4000 מטרים מעל פני הים. היסטוריה צמח הקינואה היה קדוש לבני האינקה, והם כינו אותו "אם הדגן" (Chisaya mama), ובאופן מסורתי קיסר האימפריה היה זורע את הזרעים הראשונים כל שנה. צמח הקינואה שימש כמינחה בפולחן אלי האינקה. לאחר כיבוש דרום אמריקה על ידי הספרדים, נאסר על בני האינקה לגדל את צמח הקינואה עקב מעמדו המקודש, והוא נתפס על ידי הספרדים כצמח מספוא לבהמות. ערך תזונתי לזרעי הקינואה ערך תזונתי גבוה מאוד. בניגוד לחיטה (אשר דלה בחומצת האמינו ליזין) הקינואה עשירה בכל חומצות האמינו החיוניות, מה שמקנה לה איכות חלבון גבוהה ביותר. הקינואה עשירה בסיבים תזונתיים, זרחן, ברזל ומגנזיום. במצבו הטבעי זרע הקינואה מכוסה בציפוי ספונינים, חומרים רעילים ובעלי טעם מר, אך הקינואה נמכרת לרוב בצורתה המעובדת בה שכבת הספונינים מוסרת. עלי הקינואה מכילים כמות קטנה של חומר רעיל בשם חומצה אוקסלית (אשר נמצאת גם בשאר בני משפחת הסלקיים כגון תרד, סלק וכף אווז האשפות) אך בבישול נאות ובכמות סבירה אין חשש לנזק. הקינואה איננה מכילה גלוטן. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/קינואה. |  | ||