בני המאיה | |||
| אתרים המפנים לערך זה: מוזיאון הטבע Museo de Historia Natural, קופאן רואינאס Copan Ruinas | |||
שישבו במשך אלפי שנים באזורים נרחבים באמריקה התיכונה. הם התפרשו על פני שטח של כ־300,000 קילומטרים רבועים ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה שקדמה לבואם של האירופאים. תקופה זו נקראת התקופה הטרום קולומביאנית. המבנה הפוליטי של המאיה הורכב בעיקר מערי מדינה. תרבות המאיה פרחה מן המאה ה־3 לספירה ועד למאה ה־16 והגיעה לשיאה במאה ה־8 וה־9 לספירה. העדויות העיקריות מהן שואבים את הידיעות על תרבות המאיה הן שרידים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות: מקדשים קברים פסלים ותבליטים ציורי קיר, כדים ותכשיטים כתב תמונות ההירוגליפים של בני המאיה טרם פוענח בשלמותו. הכלכלה התבססה על החקלאות, בעיקר גידול תירס. מעמדות ופולחן דתי החברה בתרבות המאיה נחלקה לשלושה מעמדות: אצילים - כהנים, מפקדי צבא, סוחרים ובעלי מטעי הקקאו. פשוטי העם - בעלי המלאכה, שהיוו את רובו של העם, העלו מס לאצילים ועבדו בעבודות כפיה שונות - בעיקר בניית מקדשים ועיבוד אדמות האצילים. שבויי מלחמה - מעמד שנחשב לחשוב ביותר, בניגוד לדעה הרווחת, קורבנות האדם היו אנשים שלרוב היו מתנדבים לכך ונחשבו לנבחרים במידת מה, והשבויים פונקו וקיבלו יחס של כמעט אלים עד שהקריבו אותם לאלים. הדת שלטה בכל תחומי החיים, וכדי לזכות בהגנת האלים ולפייסם הוקרבו להם קורבנות, בהם קורבנות אדם. קורבנות האדם הוקרבו במספר דרכים, ובכמויות רבות מאוד (20 עד 84 אלף קורבנות בשנה), ברוב המקרים היו אלו תושבי כפרים הקרובים לאזורי השליטה של המאיה שנשבו על ידי לוחמים והוקרבו בניגוד גמור לרצונם. על כך יכולה להעיד העובדה שלעתים נדרשו מספר לוחמים כדי להשתלט על שבוי אחד ולהביאו כקורבן, לעתים נדרש הלוחם ששבה את הקורבן לטעום את בשר הקורבן, לאחר שהוקרב, כחלק מפולחן הטקס או לחלק את איבריו לבכירים שונים בתרבות המאיה. תרבות המאיה כללה כמה סוגי קורבנות אדם (גם בע"ח שונים, ובהם היגואר, הוקרבו לצרכים פולחניים שונים), המפורסם, וגם הנפוץ שבהם, כלל את שליפת לבו הפועם של קורבן האדם והכנסתו לכד כמנחה לאל השמש. הקרבת הקורבן הייתה כמה שפחות אלימה, הכהנים הזוטרים שהיו אחראים על הטקס ידעו להוציא את לבו של הקורבן תוך שניות ספורות וכנראה שתוך גרימת כמה שפחות כאב לקורבן עצמו. הקורבן היה מסומם לפני ההקרבה בשביל להקל על הכאב. הכהנים היו בעלי המשרות החשובות ביותר ושלטו באמצעות הגדת עתידות וכישוף. ערי המאיה היו לא רק מרכזי ממשל ושלטון אלא גם מרכזי פולחן. מקדשיהן נבנו בצורת פירמידות, בדרך כלל מדורגות. קץ המאיה תרבות המאיה הגיעה לקיצה במפתיע: הממצאים הארכאולוגיים שנחשפו בחפירות במקסיקו, בגואטמלה ובצפון בליז מעידים על נטישת ערי המאיה ועל הרס מכוון של פסלים ומצבות. החוקרים מסיקים מכך שהתסיסה החברתית שהתחוללה בקרב המוני העם המנוצלים הביאה לירידת כוחם של האצילים ולהתתפוררות הערים. עם הכיבוש הספרדי בשנים 1530 – 1546 המירו רוב בני המאיה את דתם, והפכו לנוצרים. בני המאיה הצטיינו במדעים, במיוחד במתמטיקה ובאסטרונומיה. הם פיתחו שיטת חישוב מחוכמת ואף היו בידם מכשירים משוכללים אשר צפו מראש ובמדויק את תנועות השמש והירח. לוח השנה שלהם היה מורכב מ־19 חודשים, מהם 18 בני 20 יום ואחד בן חמישה ימים. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/בני המאיה. |  | ||