פסיפלורה | |||
צבעו סגול או צהוב כאשר הוא בשל, בהתאם לזן תוכנו רך, נוזלי עם הרבה גרגרים ריחו מזכיר פרחים טעמו חמצמץ ויש המייחסים לו תכונות מרגיעות. מטפס הפסיפלורה מצטיין גם בפרחיו הנאים, ורבים המגדלים אותו לשם נוי. הפרחים נקראים פרחי שעוֹנית, על שום דמיונו לחוגה של שעון (ולא פרחי "שעוונית", טעות נפוצה). היום מגדלים אותו גידול מסחרי גם בארצות אחרות בדרום אמריקה, לבד מברזיל וכן בארצות אחרות בעולם, כגון: דרום אפריקה, קניה, מזרח אוסטרליה, איי האוואי, סרי לנקה ומקומות נוספים. את מטפס הפסיפלורה מגדלים בעיקר בשביל מיץ הפסיפלורה והרכז המופק ממיץ זה. המוצר התעשייתי משמש להעשרת הטעם של מיצי פירות שונים, כתוספת לגלידות שונות, ללפתנים ואפילו להעשרת טעמם של משקאות חריפים. "סירופ פסיפלורה" מוכר בעיקר כתרופה להרגעה. פרי הפסיפלורה עשיר גם בויטמין C. הפרי מוכר בישראל גם בשם "פרי התאווה", שם הנובע מטעות תרגום של שמו הלועזי. במקור נקרא הפרח פסיפלורה על שם הפסיון של ישו, מתוך אמונה שחלקיו של הפרח מסמלים את סיפור צליבתו של ישו: עשרת עלי הכותרת מסמלים את עשרת השליחים ה"טובים" (מלבד יהודה איש קריות ופטרוס הקדוש), חמשת האבקנים מסמלים את חמשת פצעיו של ישו, ושלוש צלקות העלי מסמלות את מסמרי הצליבה. חלקיו החיצוניים של הפרח דומים להילה. התרגום "תאווה" הוא אם כן תרגום שגוי. צמח מטפס הפסיפלורה גדל בישראל בעיקר כמטפס על גדרות ועל קירות, וקל להדלות אותו ולעצבו. ברוב ארצות אירופה מחכים שהפרי יפול ואז לוקחים אותו, לכן הוא מגיע קצת מקומט לחנויות. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/פסיפלורה. |  | ||