חואן דומינגו פרון | ||
קצין צבא ארגנטיני שנבחר לכהן כנשיא ארצו שלוש פעמים בשנים 1946-1955 ו-1973-1974. פרון הוא אביה של התנועה הקרויה על שמו, פרוניזם, ושל מפלגת החוסטיסיאליסמו. פרון נולד למשפחת איכרים בלובוס, עיירה קטנה במחוז בואנוס איירס, לאב ממוצא אירי ולאם מסטיסית (בת להורים מוצא מעורב אירופי - אינדיאני . בגיל 16 החל את לימודיו בבית ספר צבאי ולאחר שסיים אותם כקצין, התקדם במהירות בסולם הדרגות. בין השנים 1939 ל 1941 שרת פרון באיטליה הפשיסטית כנספח צבאי, מה שאיפשר לו להכיר מקרוב את משטרו של בניטו מוסוליני ולרחוש לו אהדה. ביוני 1943, בדרגת קולונל, היה חלק מ"קבוצת הקצינים המאוחדים" (GOU - Grupo de Oficiales Unidos), שהפילה בהפיכה צבאית את ממשלתו השמרנית של רמון קסטיג'ו. בממשלה החדשה שהוקמה כיהן כשר המלחמה, ובנובמבר 1943 החל לכהן כשר העבודה והרווחה, ובהמש חזר לכהן כשר המלחמה וסגן הנשיא. ב- 9 באוקטובר 1945 אולץ להתפטר בעקבות ההתנגדות לו בקרב הצבא ונאסר, אך הפגנות תמיכה של ארגוני הפועלים, אשר זכו לכינוי חסרי החולצות, בהשפעתה הכריזמטית של רעייתו לעתיד אוויטה הביאו לשחרורו המהיר מספר ימים לאחר מכן, ב- 17 באוקטובר. כשהוא נהנה מתמיכת ארגוני הפועלים, זכה לאמונם של 54% מהמהצביעים בבחירות הדמוקרטיות שנערכו ב- 24 בפברואר 1946, ונבחר כנשיא ארגנטינה לכהונה שנמשכה בין 1946 ל- 1952. תקופת נשיאותו הראשונה התאפיינה בלאומנות קיצונית דמוית פאשיזם ובתמיכה גורפת של האיגודים המקצועיים, כשהוא נעזר בפופולריות הסוחפת של אשתו אוויטה. הוא דיכא כל גילויי אופוזיציה, אסר את מתנגדיו והגביל את חופש הדיבור. במקביל, חיזק מאוד את האיגודים המקצועיים – בסיס תמיכתו, והרחיב את השרותים הסוציאליים להמונים. למשנתו הכלכלית קרא "העמדה השלישית" – שילוב אלמנטים מן הקומוניזם והקפיטליזם. לימים, נקראה דרכו ומורשתו "פרוניזם". כמי שכיהן כנספח צבאי באיטליה הפשיסטית בתקופת ראשית מלחמת העולם השנייה ואהד את המטר שרר בה, הוא יסד לאחר תום המלחמה נתיב בריחה, כדי לעודד פושעי מלחמה נאצים להמלט מאימת הדין ולהגר לארגנטינה. כאיש צבא הוא ראה במשפטי נירנברג עלבון לכבוד הצבאי ונשיא לאומני הוא רצה בהגירתם לארגנטינה של מדענים, מהנדסי תעופה ומומחי גרעין לפעו בתעשיות הצבאיות של ארגנטינה. באופן זה נמלטו לארגנטינה אדולף איכמן ויוזף מנגלה. ב- 11 בנובמבר 1951 נבחר לקדנציה נוספת כנשיא, לתקופה שבין 1952 ו- 1958, אך כאן גם החלה שקיעתו. משבר כלכלי חמור ומותה של רעייתו הנערצת אוויטה גרמו לאובדן הפופולריות העממית שנהנה ממנה בקדנציה הראשונה. הקואליציה הלא שגרתית של מוקדי הכוח שתמכו בו – קציני צבא, איגודים מקצועיים, לאומנים ואנשי כנסייה – התפרקה, והוא הודח בהפיכה צבאית ב- 21 בספטמבר 1955. פרון מצא מקלט בפרגוואי, וב-1960 עבר לגלות בספרד. בארגנטינה, בינתיים, התחלפו נשיאים בזה אחר זה, אשר לא הצליחו להשיב את הסדר הציבורי במדינה על כנו. ב-1971, לאחר 18 שנות גלות, בשלו התנאים לחזרתו של פרון, עם התגברות האמונה שרק הוא יוכל לייצב את משטר וכלכלת המדינה. ב- 23 בספטמבר 1973 ניצח בבחירות ושב לכהונה נוספת כנשיא, עם רעייתו השלישית איזבל כסגניתו. קדנציה זו לא האריכה ימים – לאחר פחות משנה, ב- 1 ביולי 1974, נפטר פרון מהתקף לב. רעייתו איזבל מונתה לנשיאה אחריו, אך התקשתה לאחוז במושכות השלטון ולאחר פחות משנתיים הודחה בהפיכה צבאית. חרף התהפוכות הרבות בחייו ולאחר מותו, האידאולוגיה הפרוניסטית עדיין חיה ונושמת בארגנטינה, ומהווה מרכיב חשוב בפוליטיקה של המדינה עד היום. מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%90%D7%9F_%D7%93%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%95_%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%9F | ||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/חואן דומינגו פרון. |  | |