הנתיב הזוהר | |||
מכנה עצמו "המפלגה הקומוניסטית של פרו". תומכיו מכונים "סנדריסטאס". שמו של הארגון נגזר מאמירה מפורסמת של חוזה קרלוס מריאטגי, מייסד המפלגה הקומוניסטית הפרואנית הראשונה: "המרקסיזם-לנינזם יפתח את הנתיב הזוהר למהפכה." מטרת הארגון שנוסד בידי אבימל גוזמן, הייתה להחליף את הבורגנות בפרו בשלטון מהפכני קומוניסטי עממי של האיכרים, על ידי שימוש בכל אמצעי אפשרי. מעריכים שהארגון רצח עשרות אלפי אזרחים. הארגון גייס לשורותיו בכפיה, ואף חטף ילדים במטרה להופכם לחיילים-ילדים במלחמתו כנגד הצבא. אלו שברחו הוקעו כבוגדים וחוסלו. הצבא שהגיע לאזורים הכפריים שבהם הארגון ניסה לבסס את שליטתו, פעל ביד קשה כדי לדכא את הארגון, ואף הרג חלק מאנשי הארגון על ידי הטלתם ממסוקים. לעתים רבות לא הבחין הצבא בין כפריים תמימים לבין אנשי הארגון, ואנשים חפים מפשע נפגעו בידי הצבא. פעילותו של הארגון גרמה לנסיגה בדמוקרטיה של פרו. נשיא פרו אלן גרסיה החיל ב־1985 את החוק הצבאי על כמחצית מהאזרחים. כאשר אזרחים החלו למאוס בפעילותו של הארגון ולהסגיר את אנשיו, המאבק הוקצן והארגון החל לתקוף את לימה בסדרת פיגועים של מכוניות תופת. הפחד הביא לבחירתו של אלברטו פוג'ימורי שהפך לדיקטטור, פירק את הפרלמנט, והשאיר את פרו במשטר צבאי, גם לאחר לכידתו של מנהיג הארגון, אבימל גוזמן, ורוב ראשיו ב־1992 במבצע משטרתי. מאז לכידת ראשיו הארגון פעל לעתים רחוקות בלבד, אך עדיין תיירים מוזהרים שלא לבקר באזור עמק אואייאגה העילי, הנמצא תחת שליטת הארגון. בנובמבר 2000 התקומם העם כנגד עריצותו של פוג'ימורי והלה התפטר וברח ליפן (משפחתו היא ממוצא יפני). הוקמה ועדה לחקר כל האירועים שנקראה ועדת האמת, והיא מצאה לאחר שנתיים של חקירה, הן את הארגון הנתיב הזוהר והן את פוג'ימורי, כאשמים ברודנות ועריצות כלפי העם הפרואני. האידאולוגיה והטקטיקה של הארגון הועתקו על ידי קבוצות גרילה מרקסיסטיות אחרות, כגון המורדים המאואיסטים בנפאל. מחלקת המדינה האמריקאית כוללת את הארגון ברשימת ארגוני הטרור הזרים שלה. גם האיחוד האירופי ובריטניה מחשיבות אותו כארגון טרור ואוסרות על תמיכה או סיוע כספי לו. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/הנתיב הזוהר. |  | ||