אויטה פרון | |||
| אתרים המפנים לערך זה: בית הקברות בריקולטה Cementerio de Recoleta | |||
הייתה "הגברת הראשונה" של ארגנטינה ורעייתו השנייה של הנשיא חואן פרון. תחילת דרכה אווה דוארטה נולדה במאי 1919 בעיירה לוס טולדוס כאחת מחמשת ילדיהם הבלתי חוקיים של טבחית לא נשואה וחוואי נשוי, חואן דוארטה, וגדלה בעיירה חונין הסמוכה. מוצאה הנחות והתנכרות מצד משפחת אביה טיפחו בה כבר מילדות שאיפה עזה לטפס בסולם החברתי, בצד טינה יוקדת לבורגנות ולמעמד הביניים, שלימים תרמו לעיצוב חייה והשקפת עולמה. היא הייתה יפהפייה בהירת שיער, אינטליגנטית ואמביציוזית מאוד. בגיל 15 עזבה את העיירה והגיעה לבואנוס איירס כבת לווייתו של מוזיקאי נודד. בעיר הבירה של ארגנטינה קשרה קשרים ופיתחה קריירה של שחקנית בינונית על הבמה ובאופרות סבון רדיופוניות. תוך שימוש מושכל באישיותה החזקה, שאפתנותה ומיניותה העזה טיפסה במעלה הסולם החברתי והפכה להיות שחקנית מוכרת ומנהלת תחנת רדיו. את הקולונל חואן פרון, קצין מבטיח בצבא שמונה לשר העבודה והרווחה, פגשה באירוע צדקה לגיוס תרומות למען נפגעי רעידת אדמה. היא הייתה בת 26 כשנישאה לו, בשנת 1945. כרעייתו של חואן פרון טיפחה את השאיפות הפוליטיות של בעלה, ותוך שימוש במוצאה ממעמד הפועלים גייסה עבורו תמיכה רחבה מבין שורות חסרי החולצות – ארגון הפועלים. במערכת הבחירות של 1946 היא השתמשה בתחנת הרדיו שלה לנשיאת נאומים נלהבים, בהם פנתה לעניי מעמד הפועלים לשכנעם לראות בפרון את נציגם הנאמן ביותר. הרבה בזכות פעילותה הנמרצת ניצח חואן פרון באותה מערכת בחירות ונבחר כנשיא ארגנטינה. כרעית נשיא עם הפיכתה לרעיית הנשיא התגייסה לפעילות ציבורית נמרצת, מעל ומעבר למקובל ל"גברת הראשונה" ולמורת רוחם של רבים מהמעמד השולט. היא הייתה מעורבת בניהול ענייני המדינה, במיוחד בתחומי רווחה וחברה. היא הקימה את "קרן אווה פרון" לסיוע לעניים, קרן שגייסה נמרצות כספים, ופיזרה אותם על מטרות חברתיות באותה נמרצות. רמיזות על אי-סדרים כספיים בניהול הקרן טושטשו ונדחקו לקרן זווית, ואווה פרון הייתה לדמות הפופולרית והמשפיעה בארגנטינה. סגנון חייה נודע כראוותני ומנקר עיניים, מה שלא פגע בהערצת ההמונים כלפיה - היא הייתה מושא פולחן אישיות להמוני העם ותמונתה נישאה בכל מקום בארגנטינה. למרות זאת, נזהרה שלא להאפיל יתר על המידה על דמותו של בעלה, והקפידה לציין בכל הזדמנות שהוא ההשראה האמיתית לפעילויות הצדקה שלה. חייהם האישיים היו פחות חשופים וידועים. ניכרה ההערצה ההדדית ביניהם אך לזוג לא היו ילדים. יש חוקרים הטוענים שחואן פרון היה הומוסקסואל ובין בני הזוג לא היו יחסי-מין. להערצת ההמונים לא הייתה שותפה האליטה הארגנטינית, אשר בזה למוצאה הנחות ולדרך המינית מדי, לתפיסתם, שבה בנתה את הקריירה שלה, וסברה שמעורבותה בניהול המדינה מופרזת. אווה פרון, מצידה, התייחסה למבקרים אלה בביטול, כינתה אותם "האוליגרכים", והמשיכה לפעול למען המוני העם המעריצים. ב-1947 יצאה אווה פרון לסיור יחסי ציבור באירופה, שנודע בכינויו "סיור הקשת בענן". היא ביקרה בספרד ונפגשה עם הרודן הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, ועם ראשי מדינות נוספים באיטליה ובצרפת. בקרית הוותיקן נפגשה עם האפיפיור. אווה פרון הייתה פעילה מאוד בנושאים פמיניסטיים. היא התגייסה למאבק למען הענקת זכות בחירה לנשים, ופעלה להקמת מפלגת נשים פרוניסטית. במקביל, ניהלה יחד עם בעלה את ענייני המדינה ביד ברזל, תוך השתקת מתנגדים ומבקרים, לעתים מאסרם, וסגירת עיתונים שביקרו את התנהלותם. ב-1951 סברה שהגיעה השעה לממש פורמלית את מעמדה השלטוני, ופעלה לקבל מינוי של סגנית-נשיא, לצד בעלה. אליטת הצבא סברה שבזאת הגדישה את הסאה, והפעילה לחץ תקיף על פרון לביטול מועמדותה לתפקיד. זמן קצר אחרי-כן חלתה בסרטן הרחם. מצבה התדרדר במהירות והיא נפטרה ביולי 1952 והיא בת 33 בלבד. אחרי מותה בעקבות מותה הוכרז אבל לאומי בארגנטינה, והמוני העם התייפחו ברחובות ובכנסיות ברחבי המדינה. גופתה של אווה פרון המשיכה את הביוגרפיה הסוערת של בעליה: הגופה נחנטה והוצגה לראווה, והייתה מוקד עלייה לרגל עד נפילתו של חואן פרון בהפיכה צבאית ב-1955, והגלייתו. אז הוברחה הגופה מחוץ לגבולות המדינה, אל מילאנו שבאיטליה שם נקברה. ב-1971, לאחר 16 שנה, הוצאה מקברה והועברה לקבורה במדריד. בינתיים שב חואן פרון מהגלות לארגנטינה, לקדנציה נוספת כנשיא. הוא נפטר ב-1974, ואז הוחזרה גופת אווה פרון לארגנטינה והוצגה בצד גופתו במעון הנשיאותי. השלטון החדש במדינה החליט למנוע את הפיכת המקום למקדש לבני הזוג, וגופת אווה פרון הופרדה מגופת בעלה ונקברה סופית באחוזת הקבר של משפחת דוארטה, בבית הקברות לה רקולטה בבואנוס איירס. אתר קברה משמש עד היום מוקד עלייה לרגל למעריציה, ושאר סקרנים ותיירים. כדי למנוע את גניבת הגופה, היא קבורה במעין כספת בטון בעומק רב באדמה. דמותה וחייה של אווה פרון שימשו בסיס למחזמר המצליח אוויטה שנוצר על ידי אנדרו לויד ובר וטים רייס, והועלה בתיאטראות לונדון וברודוויי. בהמשך, הוסרט המחזמר בבימויו של אלן פארקר ובכיכובה של מדונה. הסרט מבקר את ההערצה הקיימת בארגנטינה לדמותה של אוויטה ומותח ביקורת גם על דרך השלטון של פרון בעלה. הסרט מציג את אוויטה כאשה זולה העוברת מגבר לגבר אך ורק על מנת לעלות בסולם החברה. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/אויטה פרון. |  | ||