אלפקה | |||
| אתרים המפנים לערך זה: טיול ג`יפים למדבר המלח - סלאר דה אויוני Salar de Uyuni, טיול לעיירה פיסאק - השוק המקומי Pisac Market | |||
האלפקה נפוצה במרומי הרי האנדים מעל גובה של 3,000 מטר. צווארה ופניה דומים לאלה של הגמל ואילו גופה נראה כגוף כבש. גופה מכוסה כולו בצמר ארוך ועדין, במיוחד בצווארה הארוך. הרגליים מסתיימות בשתי אצבעות שקידמתן מכוסת פרסה וביניהן כריות ריפוד, עליהן דורכת היא בשעת פסיעתה. האלפקה בויתה כבר על ידי בני אינקה. בשרה נחשב טעים למדי, אך גידולה שימש לצמר בלבד, על מנת לייצר גלימות למשפחת המלוכה וביגוד שישמש את העם. בימינו, נחשב הצמר לטוב וליקר ביותר בעולם בשל רכותו, והוא מבוקש מאוד במפעלים לייצור בדים. עת הגיע הזמן לגזוז את הצמר, מורידים את העדר מן ההרים ומכנסים אותו במכלאות. הצמר הוא ענף יצוא חשוב בארצות האנדים ורבים עוסקים במלאכת הגזיזה. האלפקה, כמו גם גם הלמה, הויקוניה והאואריזו מגיעות ממשפחת הגמלים. בדומה לגמל החד דבשתי וגמל הדבשתיים המונגולי התפתחה מיצור קטנטן בגודל ארנב. עם התפצלות היבשות מיבשת העל פנגיאה כל חיה התאימה עצמה למרחבי החיים החדשים. הגמלים במדבריות החמים והקרים פיתחו דבשת וצמר במקומות הקרים, ואילו האלפקות והלאמות פיתחו גוף קליל יותר לטיפוס בהרים. צמר מבודד וקל שלא יכביד עליהן. האלפקה והלאמה, כמו הגמלים והכבשים, שימשו בעבר את האינדיאנים בהרים הגבוהים של רכס האנדים ואת שבטי המאיה והאינקה על ידיהם בויתו. הן נותנות חלב ובשר, עורות, שומן למנורות, ואפילו הגללים שלהן משמשות כחומר בעירה. האלפקות משמשות גם כבהמות משא. שיניה של האלפקה בדומה לציפרניים גדלות כל החיים והן נשחקות עם הזמן. החלב מועט אך סמיך ושמנתי. הביוץ מתרחש בזמן ההזדווגות ולכן הזדווגות יכולה להימשך בין 40 דקות לשעה. אין עונת ייחום, ובשל כך העובר יכול להיקלט בכל יום בשנה. הויקוניה היא למת הבר - שבטי האינדיאנים לוכדים אותן פעם בשנה כדי לגזוז את צמרן. במצפה רמון נמצאת חוות אלפקות מהגדולות הקיימות בעולם, המונה כ-600 אלפקות ולמות. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/אלפקה. |  | ||