בליי בליי, ברזיל. | |||
| אתרים המפנים לערך זה: איליה דה אגודהו Ilha de Algodoal, גריסו Grisu, השוק Ver-o-Peso, שייט באמזונס , שייט למנאוש The Port | |||
העיר שוכנת סמוך לגדה הדרומית של הדלתא שלהאמזונאס, על גדות הנחלים גואמה (Guama) וגואג'רה (Guajara) בקרבת האוקיינוס האטלנטי. בשטח המטרופוליטני של העיר יחד עם הפרוורים (אננינדאואה ומריטובה) חיים יותר משני מיליון תושבים. העיר היא נקודת כניסה לאמזונאס, ויחד עם מנאוס, העיר החשובה ביותר באזור מדינת האמזונאס בברזיל. בלם ידועה גם כ"עיר עצי המנגו" (בפורטוגזית: Cidade das mangueiras) לאור כמות עצי המנגו המצויים בעיר. ברזילאים מתייחסים לרוב אל העיר כאל "בלם של פארה" (Belém do Pará) ולא רק כ"בלם" על מנת להבדיל אותה מבית לחם שבגדה המערבית (בפורטוגזית בית לחם נקראת Belém), שעל שמה היא נקראת. היסטוריה אזור בלם היה מאוכלס במקור על ידי אינדיאנים משבט הטופינאמבה. העיר נוסדה ב-12 בינואר 1616 על ידי קפטן פרנסיסקו קלדרס דקסטלו ברנקו (Francisco Caldeiras Castelo Branco), שנשלח לאזור על ידי הכתר הפורטוגלי על מנת להגן על האזור מפני המאמצים הקולוניאליסטים של צרפת, הולנד ובריטניה. למטרה זאת, קפטן ברנקו בנה מבצר בשם "פרספיו" (Forte do Presépio). בהתחלה, העיר נקראה בשם "פליץ לוסיטניה" (Feliz Lusitânia), אך מאוחר יותר החליפו את שמה ל-"סנטה מריה דו גראו פרה" (Santa Maria do Grão Pará) וכן ל-"סנטה מריה די בלם דו גראו פרה" (Santa Maria de Belém do Grão Pará), ולבסוף קיבלה את שמה הנוכחי בלם. מרוחקת משאר המדינה, וקשורה מאוד לפורטוגל, בלם אישרה את עצמאות ברזיל באוגוסט 1823, כמעט שנה לאחר ההצהרה עצמה. בשנת 1835 אוכלוסיית העיר מנתה כ-13,000 איש, והתפשטה בצורת רשת למרחק קטן מאוד מגדות נהר האמזונאס. על גבעה קטנה המשקיפה על הנמל המרכזי כל העיר נצב מעוז קולוניאליסטי פורטגלי וכן סוללת תותחי חוף. עקב הגידול הרב בביקוש לגומי החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, בלם הפכה לעיר חשובה מאוד. במהלך תקופה זאת בינינים חשובים רבים נבנו בעיר ביניהם ארמון "לאורו סודרה" (Palácio Lauro Sodré), קולג' "גנטיל ביטנקורט" (Colégio Gentil Bitencourt), תיאטרון "דה פאז" (Teatro da Paz), ארמון "אנטוניו למוס" (Palácio Antônio Lemos) וכן שוק "ור-או-פזו" (Ver-o-Peso). מאז שנגנבו עצי פיקוס הגומי מברזיל, ונשתלו בהודו, ירד ערך מחירו של הגומי, ואיתו הכלכלה של בלם. הפיכתה של מנאוס לאזור פטור ממכס, פגעה אף היא בכלכלה של בלם. מאז שנות החמישים של המאה העשרים, בלם נותרה עיר בעלת חשיבות משנית בכלכלה ובתרבות הברזילאית. כלכלה עיקר הכלכלה של בלם היום בנויה על יצוא עץ ומוצריו, בנוסף למתן שרותים תעשיות המתפתחות בפארה. מתן השרותים מתבטא בעיקר במסחר במכונות וציוד יצור, כתחנה לוגיסטית מקשרת בין יתר ברזיל לאגן האמזונס. היצוא מתבצע דרך שני נמלים: נמל בלם, ופורטו דה וילה דוס קונדס, המרוחק כ- 100 קילומטרים מבלם. הנמל בבלם הוא נמל של מים רדודים, ולכן המגמה היא ליצא שלא דרך נמל בלם. כיום העיר נחשבת לעיר העשירית בגודלה בברזיל. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/בלם. |  | ||