אוגוסטו פינושה | |||
(25 בנובמבר 1915 - 10 בדצמבר 2006) גנרל צ'יליאני אשר עמד בראש הכת הצבאית (ה"חונטה"), אשר שלטה בצ'ילה מ-1973 עד 1990. נשיאות צ'ילה פינושה תפס את השלטון ב-11 בספטמבר 1973 בהפיכה צבאית אלימה שבה הודח ונרצח סלוודור איינדה, הנשיא הסוציאליסטי הראשון שנבחר לכהונה בצ'ילה. ההפיכה באה אחרי תקופה ממושכת של חוסר יציבות כלכלית וחברתית, מהומות ושביתות אלימות, ושמה קץ לתקופה ממושכת של מתיחות ביחסי המדינה עם ארצות הברית, אשר חששה מהשתלטות קומוניסטית על צ'ילה. מפרטים שנודעו בשלב מאוחר יותר התברר כי ממשל ניקסון, שהיה באותה עת נשיא ארצות הברית, היה מעורב באופן פעיל בהדחתו של איינדה ובמימון השביתות. מדיניות פנים ב-11 בספטמבר 1973, הסתער צבא צ'ילה בהנהגת פינושה על הארמון הנשיאותי ותפס את השלטון מידיו של הנשיא איינדה, אשר נמצא מת זמן קצר לאחר מכן. משטר החונטה שפינושה בראשו השעה מיד את החוקה, חירויות האזרח וזכויות האדם בצ'ילה, פיזר את הקונגרס, השליט צנזורה חריפה, הוציא אל מחוץ לחוק את מפלגות השמאל שהיוו את בסיס הקואליציה של איינדה, ועצר כל פעילות פוליטית. בנוסף, נפתח מסע של טרור כנגד יריבים מן השמאל. על פי דו"ח של ועדת חקירה מיוחדת בראשות הבישוף סרג'ו וואלך אשר התפרסם ב-2004, הוצאו להורג או "נעלמו" במהלך הרדיפה הפוליטית כ-3000 אזרחים צ'יליאנים וכ-27000 נאסרו ובמקרים רבים אף עונו. רבים גלו מצ'ילה לארצות חוץ, במיוחד לארגנטינה, אולם נרדפו גם שם על ידי סוכנים של המשטרה החשאית (ה-DINA). ביוני 1974 מונה פינושה לנשיא צ'ילה. מדיניותו הכלכלית של פינושה עמדה בניגוד חריף למדיניותו של איינדה. בעוד שאיינדה נקט מדיניות סוציאליסטית מובהקת ובכלל זה הלאמת חלק ניכר מאמצעי הייצור (למשל, מכרות הנחושת), פינושה יישם מדיניות כלכלית נאו-ליברלית במדינה, החל משנת 1975. לשם השגת מטרותיו, ביטל פינושה את שכר המינימום ואת הזכות לאיגוד מקצועי, הפריט קרנות הפנסיה, תעשיות בבעלות ממשלתית ובנקים, והפחית מיסים על רווחים ועל הון. כלכלנים שמרניים מבית מדרשו של מילטון פרידמן מייחסים את הצמיחה הכלכלית המהירה של צ'ילה שנמשכה עד לשנות התשעים לצעדיו של פינושה. עם זאת, המבקרים מדיניות זו טוענים שהיא היטיבה עם השכבות העשירות ופגעה במעמדות הנמוכים ובמעמד הביניים. בתקופת שלטונו נרצחו מסיבות פוליטיות כ-3,000 אנשים. בין הנרצחים היה גם הזמר והמלחין הסוציאליסט ויקטור חרה (jara), שנרצח באצטדיון הלאומי בעיר הבירה סנטיאגו דה צ'ילה. קארה חויב לנגן בפני הקהל העצום של האסורים באצטדיון. במהלך הנגינה שברו הקלגסים את אצבעותיו וחייבו אותו להמשיך לנגן עם אצבעותיו השבורות. שיטות הוצאות להורג נוספות שהיו בצ'ילה של פינושה הייתה זריקת האסירים ממטוסים. ההפסד והפרישה ב-1980 נכנסה לתוקף חוקה חדשה, שקבעה שבשנת 1988 יתקיים משאל עם על כהונת הנשיא, שבו יתמודד מועמד אחד בלבד, ולאחריו יועבר השלטון בצ'ילה מידי החונטה הצבאית בראשות פינושה לידיים אזרחיות. פינושה הפסיד במשאל העם, ואחריו התקיימו ב-1989 בחירות חופשיות לנשיאות. ב-1990 העביר פינושה את כהונת הנשיא ליורשו, אולם שמר לעצמו את תפקיד המפקד העליון של הצבא. ב-1998 פרש פינושה מהצבא, ומונה לסנאט הצ'ילאני במינוי מיוחד לכל החיים, על פי החוקה שהוא עצמו חוקק. המעצר באוקטובר 1998, בעודו מבקר בלונדון, נעצר פינושה בן ה-82 על פי צו מעצר שהוציא נגדו השופט החוקר הספרדי בלתאסאר גארסון. פינושה הושם במעצר בית במרפאה שבה עבר ניתוח גב. האישומים נגדו כללו 94 סעיפים של עינויים נגד אזרחים ספרדים בזמן השלטון הצבאי בצ'ילה. לאחר סחבת משפטית ממושכת, במהלכה נטען כי אין להסגיר את פינושה לספרד עקב מצבו הבריאותי המעורער, החליטה ממשלת בריטניה שלא להסגירו מטעמים הומניטריים. למרות שממשלת צ'ילה התנגדה למעצרו בבריטניה, להסגרתו לספרד ולהעמדתו לדין, לאחר שובו למולדתו מונה שם שופט חוקר, על מנת לחקור מספר רב של אישומים פליליים נגד השליט לשעבר. בשנת 2000 הסיר בית המשפט העליון במדינה את החסינות של פינושה, וסלל את הדרך להעמידו לדין. כתב אישום הוגש נגדו אז בגין 75 מקרי רצח וחטיפה. עם זאת, שנתיים אחר כך ביטל אותו בית משפט את ההאשמות בטענה, כי הוא חולה מכדי לעמוד לדין. בשנים הבאות חי פינושה בצנעה כסנאטור לשעבר והמעיט בהופעות ציבוריות. ב17 ביולי 2006, הסיר בית המשפט העליון הצ'יליאני את חסינותו של פינושה בשל מעורבותו בפרשת שיירת המוות, ובכך הפך את פסיקתו הקודמת בעניין.. ביום ה-28 בנובמבר 2006 תבע השופט ויקטור מונטיגליו (Víctor Montiglio) את פינושה והורה על מעצרו במעצר בית. מותו ימים אחדים לאחר שנעצר במעצר בית, ב-3 בדצמבר 2006, אושפז פינושה בבית חולים צבאי עקב התקף לב. הוא מת ב-10 בדצמבר 2006, בגיל 91. בשנים האחרונות הדרדרה בריאותו של פינושה. במכתב שהשאיר כתב כי "היום, קרוב לסוף ימיי, ברצוני להבהיר שאיני חש מרירות כלפי אף אחד, ואני אוהב את מדינתי מעל כל דבר אחר". לאחר מותו נערכו הן עצרות שמחה והן הפגנות אבל בסנטיאגו וברחבי צ'ילה. ממשלת צ'ילה החליטה שלא תיערך לו הלוויה ממלכתית אלא הלוויה צבאית שלה היה זכאי כגנרל בדימוס. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/אוגוסטו פינושה. |  | ||