קרנבל ברזילאי | |||
המתקיימת ארבעים יום לפני חג הפסחא ברחבי ברזיל. היסטוריה באירופה נהגו הנוצרים הקתולים להתנזר מבשר ומכל הנאה גופנית אחרת במשך 40 יום או שישה שבועות לפני חג הפסחא, כהזדהות עם סבלו של ישו. לפני צום הבשר התקיימו חגיגות זלילה וחטאים, שבצרפת, פורטוגל וספרד התלוו למסיבות רחוב של ריקודים, תלבושות ומסכות. הקרנבל הגיע לשיאו בימי הביניים, אז היה נחגג במקומות רבים באירופה. בתקופה הקולוניאליסטית הגיעו מנהגים אלו לדרום-אמריקה, ובברזיל השתלבו עם סגנון המוזיקה והריקוד של העבדים האפריקניים: הסמבה. הקרנבלים הברזילאיים הראשונים החלו בשנות ה-50 של המאה ה-19 בריו דה ז'ניירו, כיוזמה של בני המעמד הבורגני לחיקוי התהלוכות ונשפי המסכות האירופאיים. תהלוכות אלו נקראו "אנטרודו", נשאו אופי מהוגן ואריסטוקרטי וככאלה היו מחוץ לתחום עבור פשוטי העם השחורים. כאלטרנטיבה, קיימו אלה תהלוכות ומסיבות רחוב בעלות אופי עממי יותר ופרוע, אשר עם ביטול העבדות הפכו פופולריות יותר ויותר. ראשית בתי הספר לסמבה לקראת סוף המאה ה-19 לבש הקרנבל בריו דה ז'ניירו אופי ממוסד ומאורגן יותר עם התארגנות קבוצות צועדים בשם "קורדיוס" (בפורטוגזית: Cordões) שהכינו את עצמן במיוחד לקראת הקרנבל. ב-1899 החלה מסורת כתיבת שירים במיוחד לקראת הקרנבל. שירים אלו היו בעלי אופי קצבי וקליט, הכילו מלים פשוטות, ושילבו מוטיבים קצביים מקומיים עם קצב המארש והשפעות רגטיים וסווינג. סגנון זה התגבש במהרה לסגנון הסמבה המוכר כיום. עם השנים הפכה הההתארגנות הקבוצתית לקראת הקרנבל למורכבת יותר, ובשנות ה-20 התמסדו ה"קורדיוס" למעין מועדוני סמבה בשם "בלוקוס" (בפורטוגזית: Blocos). בשנות ה-30 החלו ה"בלוקוס" לראשונה להגדיר עצמם כ"בתי ספר לסמבה" במתכונת המוכרת היום. בתי ספר אלה ("אסקולאס דה סמבה") פזורים ברחבי ברזיל כולה, אך בעיקר בריו דה ז'ניירו, וכמו ההתארגנויות המקוריות עוסקים במשך שנה שלמה בהכשרת רקדנים (ביניהם נערים וילדים) לקראת הופעה בקרנבל. הקרנבל כיום ארבעת ימי הקרנבל בברזיל מוגדרים לעתים כ"ארבעה ימים של שכרון חושים", בהם שוכחים המקומיים את טרדות היום-יום וקשיי המחייה ומתמסרים להנאות החיים: תהלוכות רחוב ססגוניות, בימות בכל רחוב, ריקודים, מוזיקה סוערת, רקדניות בתלבושות חושניות, מסיבות, אוכל ושתייה. סגנון הקרנבל שונה ממחוז למחוז. המפורסם והנוצץ שבהם הוא הקרנבל בריו דה ז'ניירו אשר שיאו בתחרות בתי הספר לסמבה המתקיימת באצטדיון מיוחד - ה"סמבודרומו" - בו מתחרים בתי הספר לעיני אלפים, בתהלוכות ריקודים, תיפוף, תלבושות ומסכות סביב נושא מסוים. הקרנבל בריו הוא אמנם המפואר בקרנבלי ברזיל, אך רבים מייחסים לקרנבל בסלבדור שבבאהיה את התואר "הקרנבל האמיתי", בהיותו עממי יותר, פחות ראוותני אך קשור יותר לפולקלור המקומי. ספר השיאים של גינס דרג את הקרנבל בסלבדור כ"חגיגה ההמונית ביותר בעולם". מבין סגנונות הקרנבל שהתפתחו בסלבדור, בולט במיוחד סגנון "טריו אלקטריקו" (Trio Elétrico) הנפוץ גם בערים אחרות בצפון ברזיל. בטריו אלקטריקו עוברת ברחובות העיר משאית ענקית מצויידת ברמקולים גדולים ובימה רחבה, עליה יושבים זמרים המשמיעים שירים מז'אנרים מקומיים, בעוד קהל רב נוהר אחריה ומלווה אותה בריקוד ושירה. שמו של הקרנבל הברזילאי הולך לפניו, פרסומו חרג זה מכבר מגבולות ברזיל והוא מהווה מוקד משיכה תיירותי נכבד: בכל שנה עם תחילת הקרנבל נוהרים אל ברזיל עשרות אלפי תיירים מרחבי העולם כדי לחזות במראה הרבגוני והמיוחד. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/קרנבל ברזילאי. |  | ||