אולמקים | |||
במצר היבשה טהואנטפק (Tehuantepec). השפעתם התרבותית הייתה נרחבת יותר, ויצירות אמנות של האולמקים נמצאו אפילו באל סלוודור. האולמקים היו בעלי השפעה בערך משנת 1200 לפנה"ס עד לשנת 400 לפנה"ס, ורבים טוענים שהם למעשה תרבות האם של כל ציוויליזציה מרכז אמריקאית קדומה. סקירה כללית אזור המחיה המרכזי של האולמקים מאופיין בשפלות ביצתיות המופרדות על ידי רכסים מתונים והרי געש. הרי טוקסטלה (Tuxtla) נמצאים בצפון, ביחד עם מפרץ קאמפץ' (Campeche). האולמקים בנו את ערים ומקדשי קבע במספר אזורים, בהם סן לורנזו (San Lorenzo), טנוצ'טיטלאן (Tenochtitlan), לה ונטה (La Venta), טרס זאפוטס (Tres Zapotes), לגונה דה לוס קרוס (Laguna de Los Cerros), ולה מוחארה (La Mojarra). השפעתם ניכרה מעבר למרכז הטריטוריה שלהם: החל מצ'אלקאטזינגו (Chalcatzingo), עד למערב האזורים ההררים של מקסיקו, ועד ללזאפה (Lzapa), שנמצאה לחופי האוקיינוס השקט והיום היא חלק מגואטמלה. אוצרות האולמקים נמצאו לאורך כל אזור אמריקה הקדומה בתקופה זו. במוקד זה, האולמקים - התרבות המרכז-אמריקאית הראשונה, התפתחו ושלטו מ-1200 ועד 400 לפנה"ס. ייתכן שהאולמקים היו הראשונים באמריקה המרכזית שפיתחו שיטת כתב, אבל לא נמצאו עדויות לכך. בימינו, ישנו ויכוח האם סדרת סמלים שנמצאה בשנת 2002 ותוארכה כשייכת לשנת 650 לפנה"ס שייכת לכתב האולמקים, ובכך קדמה לכתב של שבט הזאפוטק (Zapotec) משנת 500 לפנה"ס. ישנו כתב נוסף שידועים בשם אפי-אולמק (פירוש השם אפי-אולמק הוא "לאחר האולמקים"), ויש שמשערים שהאפי-אולמק מייצג כתב מעבר, בין שיטת הכתב הלא ידועה של האולמקים לזו של בני המאיה, אך אין ודאות בכך. כנראה היו האולמקים אלה שהמציאו את משחקי הכדור הקדומים באמריקה המרכזית, הנפוצים בתרבויות שונות של האזור, ושימשו למטרות בידור ודת – ניתן לקבוע בוודאות שהם הראשונים שתיעדו משחקים כאלה. הדת של האולמקים פיתחה את כל המוטיבים העיקריים שנמצאו בתרבויות הבת שלהם: כפייתיות למתמטיקה וללוחות שנה, והתמקדות רוחנית במוות על ידי הקרבת קורבנות אדם. בנוסף ההסדרים הפוליטיים של ממלכות בעלות היררכיה נוקשה הופיעו כמעט בכל תרבות מקסיקנית ומרכז אמריקאית שבאה אחריהם אטימולוגית השם פירוש השם אולמקים בשפה האינדיאנית הקדומה, שפתם של האצטקים, הינו "אנשי הגומי". היה זה השם השגור בפי האצטקים לאנשים שחיו באזור זה בזמן מאוחר יותר, בתקופת שלטון האצטקים. תרבויות אמריקאיות קדומות, מהתרבות האולמקית ועד לתרבות האצטקית, סחטו שרף גומי מעץ בשם Castilla elastice שהוא עץ המפיק גומי המצוי באזור. המיץ של הגפן המקומי Ipomoea alba עורבב עם שרף הגומי וייצר גומי כבר בשנת 1600 לפנה"ס. המילה אולמק (Olmec) מיוחסת גם לכדורי הגומי שהם השתמשו בהם במשחק הכדור הקדום שלהם. חוקרים מודרניים ייחסו את השם אולמק להריסות הגלויות ויצירות אמנות באזור זה, קודם שידעו שממצאים אלו היו נטושים למעלה מאלף שנים לפני זמנם של האנשים שהאצטקים כינו בשם אולמקים. לא ידוע מהו השם שבו האולמקים כינו את עצמם בתיאורים של תרבויות אמריקאיות קדומות מכנים את האולמקים בשם טאמואנצ'ן (Tamoanchan). ישנה הסכמה כללית שהאולמקים דיברו בשפה השייכת למשפחת השפות Mixe-Zoquean, למרות שהעדות לכך היא מוגבלת. ההיסטוריה המוקדמת תרבותם של האולמקים צמחה בסן לורנזו טאנוצ'טיטלאן (San Lorenzo Tenochtitlan), שבה מאפיינים אולמקיים ייחודים החלו להופיע בסביבות 1150 לפנה"ס. עליית התרבות באזור זה כנראה נעזרה בתנאי הסביבה של אדמת סחף פורייה, שעודדה תפוקה של תירס. תנאי סביבה אלו יכולים להיות מושווים לאלה של מרכזי תרבויות קדומות אחרות: מסופוטמיה ועמק הנילוס. טוענים שריכוז האוכלוסייה הצפוף בסן לורנזו עודד את עלייתם של מעמדות חזקים שהבטיחו לבסוף את שליטת האולמקים באזור, וסיפקו את הבסיס החברתי שהוביל ליצירת פרטי האמנות היוקרתיים המתוחכמים והסמליים שהגדירו את תרבות האולמקים. חומרים שנמצאו בסן לורנזו ומקורם בוודאות ממקומות רחוקים, רומזים על כך שלאליטת האולמקים הייתה גישה לרשת מסחר נרחבת במרכז אמריקה. נראה שהגנו על המסחר על ידי מערכת צבאית כלשהי. אתרים כמו טיאופאנטאקואנטילן מראים שהאולמקים חיו גם באזור גווארו. חורבן לא ידוע מה קרה בודאות לתרבות זו. מרכזם העיקרי, סן לורנזו, לא היה נטוש בשנת 900 לפנה"ס, ולה ונטה נהפכה לעיר הבירה. שינויים במזג האוויר הם כנראה שגרמו למעבר זה, וגם מספר נהרות ששינו את מסלול זרימתם. עם זאת, ישנם עדויות המעידות על פלישה והרס האזור של האולמקים בזמן זה. בסביבות שנת 400 לפנה"ס, גם לה ונטה נחרבה, אם כי החשיבות של מערכת הטקסים המורכבת שלהם כנראה המשיכה להתקיים אחר תרבות ומדינת האולמקים. כמה מאות שנים לאחר שהם נטשו את הערים העיקריות שלהם, הגיעו תרבויות אחרות כדי לרשת את מקומם ולהתבסס באדמותיהם – הבולטת בהם היא תרבות בני המאיה ממזרח, הזאפוטק מדרום-מערב, ותרבות הטיאוטיחואן ממערב. אמנות האולמקים צורות האמנות של האולמקים מאופיינות בפיסול מונומנטלי ובתגליפים קטנים ומרהיבים. רוב האמנות האולמקית מעוצבת בסגנון מיוחד ומשתמשת באיקונוגרפיה כדי לשקף את המשמעות הדתית של יצירות האמנות. עם זאת, ישנן גם יצירות אמנות אולמקיות שמחקות את הטבע, ומציגות תיאור מדיוק של אנטומיית גוף האדם, המשתוות כנראה רק ליצירות האמנות הקלאסיות של תקופת בני המאיה. מוטיבים נפוצים ביצירות הם פיות הפונים כלפי מטה וחריצים באזורי העיניים, שאת שניהם ניתן לראות במצגות של לוחמים המחופשים לנמרים. פסלונים של האולמקים נמצאו בשפע באתרים הנמצאים לאורך תקופת התפתחותם. בנוסף לנושאים הקשורים לבני אדם, האומנים האולמקים היו מומחים ביצירת גילומים של בעלי חיים, כמו פסל החרס bird vessel, שמוערך כנוצר בשנת 1000 לפנה"ס. כלי חרס נוצרים בתנורים שיכולים להפיק טמפרטורה שעולה על 900 מעלות צלזיוס. התרבות הקדומה היחידה שיכלה ליצור כאלו טמפרטורות גבוהות היא התרבות המצרית העתיקה. פסלי הראש הענקיים של האולמקים נראה שהאמנות האולמקית הידועה ביותר הם הפסלים הענקיים שלהם בצורות ראשים שחובשים קסדות. מפני שאין מקור פרה-קולומביאני המסביר אותם, פסלים מרהיבים אלו היו הנושא להרבה ספקולציות. אם מתחשבים בייחודיות של כל פסל, נראה שהפסלים הללו הם דיוקנים של שחקני כדור מפורסמים או מלכים שלובשים את בגדי המשחק. בהסתמך על Grove, האלמנטים הייחודים בכובע יכולים להיות מזוהים בכיסויי הראש של דמויות אדם בפסלים אחרים הנמצאים באזור מפרץ החוף, הרומזים על כך שאלו הם סמלים אישיים או קבוצתיים. טווח גודלם של הראשים משתנה מאלו שנמצאים בראנצ'ו לה קורבטה וגובהם 3.4 מטר עד ל-1.47 בפסלים שנמצאים בטראס זאפוטס. ישנם מקורות שרומזים על כך שהפסל הגדול ביותר שוקל 40 טונות, למרות שרוב הדיווחים מעריכים שהראשים הגדולים ביותר שוקלים 20 טונות. הראשים האלו גולפו מגושים בודדים או מאבנים גדולות שהן התוצר של התפרצות געשית, שנחצבו בהרי טוקסטלה. סביר שראשים אלו נישאו על רפסודות מהמחצבה בללאנו דל גיקארו עד ליעדן הסופי. כדי להגיע ללה ונטה, מרחק של כ-80 קילומטר, הרפסודות היו צריכות לעבור דרך הגלים הרוגשים של מפרץ קאמפאץ'. כמה מהראשים, ואנדרטאות רבות אחדות, הושחתו בדרכים שונות, נקברו ונחשפו, הוצבו במקומות חדשים או נקברו מחדש. לא ידוע אם הפעולות האלו היו חלק מפולחן דתי או שהם תוצאה של סכסוך או סכסוכים. נכון להיום גילו 17 פסלי ענק בדמות ראשים השייכים לאולמקים. מצאו 10 פסלים כאלה בסן לורנזו, 4 פסלים בלה ונטה, 2 פסלים בטרס זאפוטס, ופסל אחד בראנצ'ו לה קורבטה שליד טרס זאפוטס. כלי חרס ומסחר בחודש מרץ 2005, צוות של ארכאולוגים השתמש בניתוח המבוסס על נייטרונים, כדי להשוות בין 1,000 יצירות אמנות מקרמיקה בסגנון אולמקי עם 275 דוגמיות כדי לגלות את מקורם. הם מצאו ש"האולמקים ארזו וייצאו את האמונה שלהם ברחבי האזור בצורה של צורות ועיצובים קרמיים ייחודים, שנהפכו במהירות לחותמת-איכות של מעמד האליטה באזורים שונים של מקסיקו העתיקה". בתגובה, באוגוסט שנת 2005 נערך מחקר נוסף, שהתבסס על פטרוגרפיה ובו נמצא כי: "החלפות של כלי חרס בין מרכזי השפלה ומרכזי האזורים ההררים היו הדדיים, או דו-כיווניים. חמש מהדוגמיות שנתגלו בסן לורנזו היו "באופן שאינו משתמע לשתי פנים" מאואקסאקה. על פי הארכאולוגים שערכו את המחקר, הדבר "סותר טענות קודמות שאזור המפרץ היה המקור היחידי לקדרות באמריקה הקדומה". הגנו על התוצאות של קבוצת המחקר הראשונה בחודש מרץ 2006 בשתי כתבות במגזין "עתיקות אמריקה הלטינית". מפני שהמדגם של הקבוצה הראשונה גדול בהרבה מהקבוצה השנייה (ניתוח כולל של 1,600 חומרים וטיט לעומת ניתוח של 20 חתיכות כלי חרס של המחקר שני), המחברים של המגזין "עתיקות אמריקה הלטינית" טענו שהמחקר שהתבסס של על פטרוגרפיה לא יכול לעלות על המחקר הראשון. אמונה המיתולוגיה האולמקית לא השאירה שום מסמך שניתן להשוות אותו למסמכים שנמצאו על המיתולוגיה של בני המאיה, ולכן כל הצגה של המיתולוגיה האולמקית מסתמכות על פרשנויות שניתנו לפסלים וליצירות האמנות והשוואות עם מיתולוגיות קדם-אמריקאיות אחרות. האמנות האולמקית מראה שאלילים כמו "הנחש בעל הנוצות" ו"רוח הגשם" כבר היו קיימים במקדש האלים של אמריקה הקדומה בימי האולמקים. מתמתיקה אחרוני האולמקים כבר החלו להשתמש בספרה אפס, מספר מאות לפני תלמי (כנראה במאה הרביעית שלפני הספירה). הספרה אפס תיהפך לחלק אינטגרלי מספירת בני המאיה. ספקולציות נוספוץ כמה מחברי המורמונים טענו שייתכן שהאולמקים מוזכרים בספרם בגלל קווי הדמיון לארכאולוגיה האולמקית. עם זאת, הספר של המורמונים מציין דברים שאינם ידועים כחלק מהתרבות האולמקית, כמו השימוש בברזל, במשי ובפילים. ספקולציה זו אינה נתמכת על ידי אף קבוצה מלומדת בתחום של אמריקה הקדומה. אחרים הצביעו על השפתיים הבשרניות והאף הרחבים של פסלי האולמקים כעדות לכך שמוצא האולמקים הוא ממערב אפריקה, אבל למעשה כל המלומדים העוסקים בהיסטוריה של אמריקה הקדומה פוסלים טענה זו ומציינים את האמונה ב"אדם-נמר" (חצי אדם וחצי חתול) שהייתה נפוצה באמונות הקדם אמריקאיות. בנוסף הם מציינים שלא כל האנשים בעלי שפתיים מלאות ואפים רחבים הם אפריקאיים, ושלכמה מילידי אמריקה עדיין יש תכונות אלו כאשר אף אחת מהן אינה עדות לשושלת יוחסין שמקורה באפריקה. שפתיים מלאות ואפים קטנים ורחבים הם הנורמה אצל תרבויות קדם-אמריקאיות ועמים טרופיים באופן כללי. כמו כן מצוין שפסלי האולמקים הענקיים מראים קפלים בעיניים, תכונה שאינה נמצאת אצל אנשים במערב אפריקה. ישנם כמה חוקרים שטענו שהאולמקים קשורים לשבט המאנדה שבמערב אפריקה, על אף שאין הוכחה לכך המסתמכת על די.אנ.איי. חוקרים אלו גם טענו שסמליהם של האולמקים הם כתב יד שמקודד את שפת המאנדאים, על אף שאין כתב יד ידוע של המאנדאים עד לשנת 1949. הכתב שטוענים שהוא קשור לאולמקים הוא למעשה סט של פטרוגליפים צפון אפריקאים, שעדיין לא זוהו ככתב יד או קשורים באופן סופי לאיזושהי שפה אפריקאית, וכמובן שלא קשורים לשפה או לצורת כתיבה אולמקית עתיקה. המגמה הרווחת של המלומדים נותרה בלתי משוכנעת על ידי ספקולציות אלה. אחרים יותר ביקורתיים ומתייחסים לקידום של תאוריות לא מבוססות שכאלה כצורה של גזענות על חשבון ילידי אמריקה. נותרה הסכמה כללית שהאולקמים וההישגים שלהם הם אופייניים לחלוטין לאזור, ומתבססים על שיטות חקלאות אופייניות לאזור, ושהם והתרבויות השכנות להם, שאיתן הם יצרו קשר, פיתחו מאפיינים ייחודיים משלהם באופן עצמאי וללא השפעה מתרבויות מאפריקה. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/אולמקים. |  | ||