כרמן מירנדה | |||
הייתה זמרת ושחקנית ברזילאית שהפכה לכוכבת-על בארצות הברית במהלך שנות הארבעים של המאה העשרים. ביוגרפיה מירנדה נולדה בשם מריה דו קרמו מירנדה דה קוניה (Maria do Carmo Miranda da Cunha) בעיירה מרקו דה קנווזש (Marco de Canaveses) הסמוכה לעיר פורטו (Porto) שבצפון פורטוגל. בעודה תינוקת היגרה משפחתה לברזיל, וקבעה את מקום מושבה בעיר ריו דה ז'ניירו. את לימודיה עשתה במוסדות קתוליים ועם סיומם הועסקה בחנות עניבות ולאחר מכן בחנות כובעים. בד בבד היא שרה במסיבות ובפסטיבלים ברחבי העיר, אם כי נאלצה לשמור על הדבר בסוד מפני הוריה השמרניים. נקודת המפנה בקריירת השירה שלה הייתה הזמנתה לשיר בתוכנית ששודרה בתחנת רדיו מקומית. הופעתה זו הניבה חוזה הקלטות שחתמה עם הרשת האמריקנית RCA. עד לסופה של שנת 1928 הייתה מירנדה לכוכבת סמבה ששמה נודע ברחבי ברזיל. כמו זמרים אחרים באותה תקופה החלה מירנדה לשחק בסרטי קולנוע. סרטה הראשון מ-1933 היה סרט תיעודי בשם "קול הקרנבל". שנתיים לאחר מכן היא כיכבה ב"הלו הלו ברזיל". באותה שנה סייע לה הסרט "סטודנטים" לגבש תדמית של שחקנית. הסרט הברזילאי האחרון שבו נטלה חלק היה "בננות של הארץ" (1939). מאוחר יותר באותה שנה עזבה את ברזיל לארצות הברית, יחד עם נגניה, "תזמורת הירח". תוך זמן קצר הפכה לכוכבת גם שם. הקריירה שלה בארצות הברית זכתה לעידוד הממשל האמריקני, שבמסגרת "מדיניות השכן הטוב" שהנהיג הנשיא רוזוולט, ביקש להדק את קשרי ארצות הברית עם אמריקה הלטינית ועם אירופה. בשנת 1945 הייתה מירנדה לאישה בעלת המשכורת הגבוהה ביותר בארצות הברית, כאשר על פי רשויות המס השתכרה באותה שנה לא פחות מ-200,000 דולר. בין 1940 ל-1953 כיכבה מירנדה ב-14 סרטי קולנוע ומכרה יותר מ-10 מיליון עותקים מתקליטיה. בשנות השלושים המאוחרות לחייה גילתה מירנדה את האלכוהול ואת הטבק והתמכרה להם. עליהם היא הוסיפה צריכה סדירה של סמים - אמפטמינים וברביטורטים. כל אלה החלישו את לבה. היא נפטרה ב-5 באוגוסט 1955 כתוצאה מהתקף לב, יום לאחר הופעה טלוויזיונית שבסיומה לקתה כנראה בהתקף מקדים, קל יותר. הסיבה הרשמית למותה הייתה רעלת הריון אשר הביאה לכשל של הלב. גופתה הוטסה לברזיל וממשלת ברזיל הכריזה על תקופת אבל לאומי. היא נקברה בריו דה ז'ניירו. תדמית תדמיתה ההוליוודית של מירנדה הייתה של אישה לטינית התדמית הזו טשטשה את ההבחנות בין ברזיל, ארגנטינה, מקסיקו ומדינות לטיניות אחרות, כמו גם את ההבדלים שבין סמבה, טנגו והבנרה. מירנדה עיצבה את דמותה בהקפדה והוציאה תחת ידה דמות ראוותנית ומשונה למדי. היא נהגה לנעול סנדלי פלטפורמה ולחבוש כובעי פירות נישאים לגובה, וזכתה לכינוי "הגברת עם כובע תותי פרוטי" וגם "הפצצה הברזילאית". גובהה היה רק 152 ס"מ אבל נוכחותה של דמותה הקולנועית הייתה גדולת ממדים. מירנדה הייתה מודעת היטב למתחים שליוו את הקריירה שלה ולמשמעויות הפוליטיות של בחירותיה. כשנה לאחר עזיבתה לארצות הברית היא שבה לביקור בברזיל ושם זכתה לקיתונות של ביקורת על כך שהתמסרה לשיטה האמריקנית הממוסחרת ועל כך שהיא משקפת תדמית מסולפת של ארצה. היא הגיבה בשיר: "אומרים שחזרתי 'מאומרקת"' (מלשון 'אמריקאית'). שיר אחר - "בננות הן העסק שלי", התבסס על אחד מסרטיה וכיוון ישירות לתדמיתה. מירנדה נפגעה מהביקורת שהוטחה בה ולא שבה לברזיל במשך 14 השנים הבאות, כמעט עד מותה. מזה שנים ארוכות כרמן מירנדה היא אייקון קאמפי בינלאומי. דמותה או דמויות בהשראתה מככבות במופעי דראג ובסרטי אנימציה. התייחסויות רציניות יותר לדמותה ולתדמיתה הן נדירות. הזמר הברזילאי ניי מטוגרוסו הקליט אלבום גרסאות-כיסוי נאמנות של כמה מלהיטיה המוקדמים קייטנו ולוזו ביצע את "אומרים שחזרתי מאומרקת" באלבום הופעה חיה מ-1992. גם הזמרת והיוצרת הצעירה יותר אדריאנה קלקניוטו (Adriana Calacnhoto) הקליטה גרסת כיסוי לשיר הזה. קייטנו ולוזו שב לעסוק בכרמן מירנדה כאשר בחן את המורשת שלה הגלומה בשילוב בין קיטש לבין כישרון שירת סמבה אמיתי במאמר שפורסם בניו יורק טיימס. ביוגרפיה יחידה במינה של מירנדה נכתבה על ידי הסופר הברזילאי רוי קסטרו ופורסמה בשנת 2005. בריו דה ז'ניירו, בשדרות רוי ברבוזה שברובע פלמנגו, שוכן מוזיאון כרמן מירנדה. מוצגים בו קטעים מסרטיה וכמה מתלבושותיה המקוריות. | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/כרמן מירנדה. |  | ||