אל סאלבדור | |||
| אתרים המפנים לערך זה: רוינאס דה טסומאל Ruinas de Tazumal | |||
היא גובלת בהונדורס בצפון ובמזרח, בגואטמלה בצפון-מערב ובאוקיינוס השקט בדרום. צפיפות האוכלוסייה באל סלוודור היא הגבוהה ביותר במרכז אמריקה והיא גם המדינה המתועשת ביותר בה. שמה של המדינה נלקח מן המילה הספרדית שמשמעותה "המושיע" (ישו). לפני הגעת הספרדים לאזור הוא נקרא "קוסקטלן" (Cuscatlán). היסטוריה התרבויות בקוסקטלן, אשר על אדמתן הוקמה מדינת אל סלוודור, קיימות החל מ-1,500 לפני הספירה, ע"פ עדויות מהעתיקות בטאצומל וצ'אלצ'ואפה. האדמירל הספרדי אנדרס נינו הוביל משלחת למרכז אמריקה ונחת על האי מינגוארה ובכך הפך לאירופאי הראשון על אדמת אל סלוודור. ביוני 1524, הקפטן הספרדי פדרו דה אלווראדו החל לתקוף את השבטים הילידים בקוסקטלן. לאחר 17 ימים של קרבות הובס דה אלווראדו לאחר שהספרדים (אך גם הילידים) ספגו אבידות רבות. היה זה בן דודו, דייגו דה אלווראדו אשר הקים את הווילה של סן סלוודור באפריל 1525. המלך קרלוס הראשון בספרד הכריז על סן סלוודור כעיר בשנת 1546. במשך השנים הבאות, אל סלוודור התפתחה תחת השלטון הספרדי, אך בעקבות גאות של מודעות לאומית ברחבי מרכז אמריקה החלו התושבים לתכנן מרד. בשחר ה-5 בנובמבר 1811 סימל צלצול הפעמונים בכנסייתו של הכומר חוזה מאת'יאס דלגאדו את האות לתחילת ההתקוממות. לאחר קרבות פנימיים רבים, חוק העצמאות למרכז אמריקה (Acta de Independencia) נחתם בגואטמלה ב-15 בספטמבר 1821. ב-1823, הקימו מדינות מרכז אמריקה (ובהן אל סלוודור) את הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה בראשות מנואל חוסה ארסה. לאחר פירוק המדינה ב-1838 הפכה אל סלוודור לרפובליקה עצמאית. שנותיה הראשונות של המדינה מאופיינות במאבקים ומהפכות תכופים. בין 1872 ל-1898 אל סלוודור הייתה בין המדינות שחתרו להקמה מחדש של פדרציה מרכז אמריקאית. ב-1895, חתמו אל סלוודור, הונדורס וניקרגואה על חוזה אשר איגד אותן תחת "הרפובליקה הגדולה של מרכז אמריקה". גם מדינות גוואטמלה וקוסטה ריקה חשבו להצטרף לאיחוד (אשר שינה את שמו ל"ארצות-הברית של מרכז אמריקה" ב-1898) אך ויתרו על הרעיון. האיחוד קרס בשנת 1898 בעקבות התקוממות אלימה של תושבי אל סלוודור. הרווחים הגדולים שהניב ייצוא הקפה למדינה הובילו להשתלטות אוליגרכים ממאות משפחות על האדמות. כך קרה שבמהלך המאה ה-19 נוצר רצף של נשיאים מהמעמד האוליגרכי שסייעו לייצוא הקפה על ידי בניית תשתיות, העבירו חוקים נגד נוודות כדי לחזק את כוח העבודה הכפרי ודיכאו מרידות ביד קשה. תעשיית הקפה גדלה ללא רחם באל סלוודור. כתוצאה, עשירי העם סיפקו את רוב הכנסות הממשלה במיסי ייבוא על התוצרת אותה ייבאו בעזרת הכסף הזר שהרוויחו ממכירת הקפה. תמיכה זו, בשילוב עם השחיתות בממשל, הבטיחו למגדלי הקפה השפעה מכרעת על הממשלה והצבא, אותה ניצלו להקמת הגארדיה נאציונאל ב-1912. תפקיד הגארדיה היה שונה מזה של הפוליסיה נאציונאל בכך שכוחותיו אומנו במיוחד כדי להגן על ייצור הקפה ולדכא מרידות באזורים הכפריים. מהפכה ללא קרב בהנהגת הגנרל תומאס ריגאלאדו הובילה את אל סלוודור למאה ה-20. ריגאלאדו העביר את השלטון ללא מאבק מזוין בשנת 1903 לפדרו חוזה אסקאלון, אותו בחר במיוחד. המהפכה הביאה תקופה של יציבות שהמשיכה עד למהומות השפל הגדול בשנים 1931 ו-1932. בשנת 1930 הגנרל מקסימיליאנו הרננדז מרטינז, שר ההגנה, תפס את השלטון. לאחר מכן, מתוקף תפקידו החדש כנשיא, דיכא מרטינז מרד חקלאים ואינדיאנים בחלק המערבי של המדינה. המרד עודד על ידי המפלגה הקומוניסטית שהוקמה באותו הזמן ומנהיגה אגוסטין פאראבונדו מארטי. העימות הצבאי הוביל לטבח "תגמול" של יותר מ-20,000 הרוגים, אשר נודע בשם "לה מאטאנזה". אירוע זה סימן את תחילת סדרה של משטרי צבאיים דיקטטורים שישלטו באל סלוודור עד 1979, עת הגנרל אומברטו רומירו יודח במהפכה נוספת. תחת השלטון האוטוריטאני בשנות החמישים נעשתה התקדמות כלכלית אדירה. במהלך שנות השישים השתלטה חונטה צבאית על המדינה. היחסים עם הונדורס הדרדרו ואף אירעה תקרית גבול ומלחמה בת ארבעה ימים עקב, כביכול, משחק כדורגל במוקדמות מונדיאל 1970. רק בשנת 1992 נחתם הסכם בין שתי המדינות בנוגע לגבול המשותף. בעקבות מאבקים בין המפלגה המרקסיסטית, הצבא האל סלוודורי ו"חוליות המוות" הימניות הקיצוניות פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה 12 שנים, החל ב-1980 וכלה ב-1992. מלחמה זו גבתה מחיר של כ-75,000 הרוגים. דו"ח של "וועדת האמת" של האו"ם קבע כי 96% מפשעי מלחמה שבוצעו במהלך המלחמה בוצעו על ידי הצבא הסלוודורי או פלוגות המוות הפרלמנטריות, אך יש לציין שדו"ח זה בוקר לרוב כ"לא אובייקטיבי" וחסר ביסוס עובדתי. במהלך המלחמה ארצות הברית מימנה את צבאות הממשלה ויועצים אמריקאים עזרו לאמן את החיילים בצבא הסלוודורי. מנגד, כוחות הגרילה המרקסיסטיים מומנו על ידי קובה וניקרגואה הקומוניסטיות וכן נתמכו על ידי מדינות מזרח-אירופאיות ואף ברית המועצות עצמה. לאחר נפילת הקומוניזם באירופה, נוצרו התנאים המתאימים למשא ומתן על הסכם שלום. הפסקת אש הוכרזה ונחתמה ב-16 בינואר 1992. לפי ההסכם, פשעי המלחמה ייחקרו ומבצעיהם ייענשו והצבא והממשל יעברו רפורמות משמעותיות. פעילות "חוליות המוות" בוטלה לגמרי. פוליטיקה אל סלוודור היא דמוקרטיה רפובליקנית הנשלטת על ידי נשיא ופרלמנט בן 84 חברים. הנשיא נבחר על ידי הצבעה ישירה ומשרת כהונה בת 5 שנים. במידה ואף מועמד לא זוכה ליותר מ-50% מהקולות נערך סיבוב שני לבחירות. חברי הפרלמנט (הנקראים "נציגים" diputados) נבחרים גם כן בהצבעה בייצוג לפי אזורים וכהונתם נמשכת שלוש שנים. הנשיא הנוכחי של אל סלוודור הוא אליאס אנטוניו סאקה גונזלס (Elías Antonio Saca González). הוא נבחר לנשיאות ב-21 במרץ 2004 ונכנס לתפקידו ב-1 ביוני 2004. תקופת נשיאותו צפויה להסתיים ב-1 ביוני 2009. כלכלה הירידה בסחר בקפה הקשתה על אל סלוודור אך המדינה הצליחה להתגבר על הקושי. ייצוא הקפה ירד ל-7% בלבד בשנת 2004 ושטחים ותשתיות הוכשרו למען כלכלה מגוונת יותר. תעשיות אחרות צמחו וסיפקו עשרות אלפי מקומות עבודה במקום תעשיית הקפה שהדרדרה. בשנת 2001 הותר השימוש בדולר אמריקני כמטבע, יחד עם המטבע המקורי, הקולון (קולון היא המילה הספרדית לקולומבוס, על שם כריסטופר קולומבוס. בשנת 2004 הקולון יצא מהסבב וכעת המטבע היחיד בשימוש באל סלוודור הוא הדולר האמריקני. תושבים רבים אינם מרוצים משינוי זה כיוון שלטענתם משכורתם נשארה זהה אך מחיר המוצרים בדולרים האמיר. מומחים שונים לכלכלה טוענים שאינפלציה הייתה גורמת לעליית מחירים שכזו בכל מקרה ושהחזרת הקולון לסבב תגרום לתוצאות הרסניות עוד יותר. אף על פי כן, מספר בנקים טוענים כי הם עדיין משתמשים בקולון בחלק מעסקאותיהם, זאת כדי למנוע מהשינוי להיות לא-חוקתי. אל סלוודור חתמה על הסכם הסחר החופשי במרכז אמריקה יחד עם חמש מדינות אחרות ממרכז אמריקה והרפובליקה הדומיניקנית עם ארצות הברית ב-2004. בנוסף, אל סלוודור חתמה על הסכמי סחר חופשי עם מקסיקו, צ'ילה, הרפובליקה הדומיניקנית ופנמה. מדיניות פיסקלית היוותה את האתגר הגדול ביותר עבור הממשלה הסלוודורית. הסכמי השלום של 1992 חייבו אותה להוצאות כבדות עבור תוכניות מעבר ושירותי רווחה. על אף עזרה נדיבה מצד מדינות זרות, הממשלה התמקדה בשיפור הרווחים אותם אספה באותה העת. 10% מס ערך מוסף (מע"מ), אשר הוכרז בפטמבר 1992, הועלה ל13% ביולי 1995. המע"מ הוא המקור העיקרי להכנסות עבור הממשלה ומהווה כ-52.3% מסך כל הכנסות המיסים ב-2004. העברות כספים של סלוודורים אשר עובדים בארצות הברית למשפחותיהם גדלו בעשור האחרון והגיעו לשיא חדש של 2.9 מיליארד דולרים בשנת 2005 - בערך 17.1% מהתוצר הלאומי הגולמי. שלטון מקומי המדינה מחולקת ל-14 מחוזות בסגנון הצרפתי: אהואצ'פאן קאבאנס צ'אלאטנאנגו קוסקטלן לה-ליברטאד לה-פאס לה-יוניון מוראזאן סן מיגואל סן סלוודור סן וינסנטה סנטה אנה סונסונאטה אוסולוטאן גאוגרפיה אל סלוודור היא המדינה היחידה במרכז אמריקה ללא קו חוף לים הקאריבי. חוצים אותה שני רכסי הרים ממזרח למערב: הסיירה מדרה ושרשרת הרי געש, הכוללים את הר סנטה אנה. אל סלוודור היא בעלת אקלים טרופי בעל עונות "יבשות" (בדרך כלל מחודש נובמבר ועד אפריל) ו"רטובות" (בדרך כלל מחודש מאי ועד אוקטובר). הטמפרטורות משתנות בהתאם לגובה, כך שבאזור החוף האקלים הוא חם בעוד שבהרים הטמפרטורות נוחות יותר. הערים הראשיות באל סלוודור הן: סן סלוודור (עיר הבירה) סנטה אנה סן מיגואל סונסונטה דמוגרפיה אוכלוסיית אל סלוודור מונה כ-6.7 מיליון אנשים. כ-90% מהם בני תערובת אינדיאנים וספרדים, כ-9% לבנים ורק 1% בני שבטים מקומיים. מעטים מהאינדיאנים שמרו על מנהגיהם, מסורתם ושפתם. סן סלוודור היא הבירה המרכז-אמריקאית היחידה שאין בה אוכלוסיית שחורים-ילידים, כנראה מכיוון שאין למדינה חוף קאריבי, שלא כלשכנותיה. הספרדית היא השפה המדוברת על ידי כמעט כל תושבי המדינה. רוב התושבים הם קתולים (כ83%), אך קבוצות פרוטסטנטיות גדלות בקצב איטי (15%). בעיר הבירה סן סלוודור ישנם כ-2.1 מיליון תושבים. מעריכים שכ-42% מאוכלוסיית אל סלוודור חייה באזורים הכפריים. לפי אחד מסקרי האו"ם האחרונים, תוחלת החיים עבור גברים היא 68 שנים ועבור נשים 74. באל סלוודור החינוך הוא חינם עד לתיכון. אחוז הבערות במדינה הוא 15.9%. בתחילת 2004 היו כ-3.1 מיליון סלוודורים אשר חיו מחוץ לאל סלוודור, רובם מהגרים (אם כי לאו דווקא חוקיים) אשר עבדו בארצות הברית. ארצות הברית היא היעד הכמעט-קבוע עבור סלוודורים בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות גדולות יותר מאשר מעמדם במדינתם יכול לספק. מדינות נוספות אשר קולטות מספר רב של מהגרים סלוודורים הן קנדה, הונדורס, גואטמלה, בליז ואוסטרליה. המצב החמיר במהלך מלחמת האזרחים בשנות ה-80 של המאה ה-20 ובעיות רבות בשירותי הרווחה. לאחר חתימת הסכמי השלום בין הממשלה והכוחות המורדים ב-1992, התבצעו מספר רפורמות כלכליות לקידום שוק חופשי, בתמיכת ארצות הברית. תרבות הדת הקתולית תופסת תפקיד מרכזי בתרבות הסלוודורית. ציורים, כלי חימר ומוצרי טקסטיל נפוצים כאומנות. סופרים ומשוררים כמו פראנסיסקו גאוידיה, סלוודור סלזר אררואה, קלאודיה לארס, אלפרדו אספינו ומאנילו ארגואטה ורוקה דאלטון הם בין האומנים החשובים ביותר אשר יצאו מאל סלוודור. בין החגים הנחוגים באל סלוודור ניתן למצוא את החגים הנוצריים חג המולד והפסחא (אשר נחגג באירועי קרנבל בערים רבות). חגים לאומיים כוללים את פסטיבל אוגוסט (אשר נחגג בשבוע הראשון לחודש אוגוסט לזכר הפטרון הקדוש של אל סלוודור), יום העצמאות (15 בספטמבר) ויום קולומבוס (המציין את גילוי יבשת אמריקה ונחגג ב-12 באוקטובר). | |||
|
הטקסט נערך ע"י מערכת Todos.co.il ומוגש בכפוף ל־GNU Free Documentation License, בשיתוף וויקיפדיה. הערך כולל תוכן מהדף http://he.wikipedia.org/wiki/אל סלוודור, אל סאלוודור, אל סלבדור. |  | ||